פטר דנוב – הבדלי גרסאות

פטר דנוב
Петър Константинов Дънов
לידה	11 ביולי 1864; Nikolaevka, האימפריה העות'מאנית
פטירה	27 בדצמבר 1944 (בגיל 80); סופיה, ממלכת בולגריה
מקום לימודים	אוניברסיטת דרו, אוניברסיטת בוסטון, בית הספר לתאולוגיה באוניברסיטת בוסטון
זרם	האחווה הלבנה האוניברסלית הקרוב מאוד לתאוסופיה ולאנתרופוסופיה.
תחומי עניין	מוזיקה, שירה מיסטית, אמנויות שיש בהן רוחניות, יופי, תנועה שמבטאת את הקוסמוס, אחווה, אהבה אוניברסלית, עבודת האדם על עצמו לשליטה באגו, פרנולוגיה, אמונה חזקה בחלק האלוהי שבאדם.
עיסוק	פילוסוף, esotericist, מורה רוחני, מיסטיקן
הושפע מ	נצרות, אורתודוקסי, קבלה, יהדות, צלב הוורד.
השפיע על	שלמה קאלו, אומרם מיכאל איבנהוב, אביבה אורשלום, ג'ידו קרישנמורטי, רודולף שטיינר, אלברט איינשטיין.
מדינה	בולגריה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־15:15, 1 ביוני 2024

פטר קונסטנטינוב דנוב (בבולגרית Петър Константинов Дънов;‏ 11 ביולי 1864, ניקולאבה, האימפריה העות'מאנית – 27 בדצמבר 1944, סופיה, ממלכת בולגריה), היה פילוסוף ומורה רוחני בולגרי של כ-40,000 תלמידים להם העניק 8,200 הרצאות. דנוב נודע גם כמשורר ומלחין שהלחין מוזיקה מיסטית לכ-75 שירים שלו ושל אחרים.

חייו והרצאותיו

בשנת 1872 למד דנוב בבית-ספר יסודי שנסגר בגלל המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). לאחר שחרור בולגריה מהשלטון העות'מאני, קיבל תעודת בגרות מבית הספר התיכון לבנים בוורנה. בשנת 1886 למד תאולוגיה בבית הספר אמריקני המתודיסטי בסבישטוב. במשך שנתיים לימד בבית הספר היסודי. בשנת 1888 נסע לארצות הברית. בשנת 1890 סיים לימודי תאולוגיה בניו ג'רזי. ב-1893 סיים לימודיו בפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת בוסטון. בשנת 1894 סיים שנת לימוד בתחום הרפואה. פגש בארצות הברית תנועה בשם צלב הוורד. בגיל 31 בשנת 1895 שב לבולגריה ועד שנת 1899 חי בבדידות בוורנה, והקדיש חייו לעבודה הרוחנית. פגש אחות רוחנית בשם מריה שלאחר מכן הייתה תלמידתו. בשנת 1896 פרסם את ספרו הראשון: "מדע וחינוך" בוורנה. בספרו זה מעמיד את האדם במרכז הדרמה של העולם, ומכין את הבסיס לתרבות החדשה.

על-סמך הספרים שנכתבו עליו, בשנת 1897, בגיל 33, זכה להארה. ומכאן ואילך היה המייסד והמורה הרוחני של האחווה הלבנה שהקים. באותה שנה הוא פרסם חוברת הנחשבת לעקרונות הברית השלישית, שתבוא לאחר הברית החדשה. היא תורתו.

דנוב החל לכתוב את "עשר העדויות של אלוהים", ואת "הבטחת האלוהים" ב-1899. וכן את "שיחות עם רוחו של אלוהים", "ברית עם הרוח", ועוד.

בשנת 1900 ערך את המפגש הראשון של האחווה הלבנה. ומאותה שנה עד 1942 קיים את המפגש השנתי בחודש אוגוסט, במקומות שונים בבולגריה. וליד האגמים בהרי רילה בשנים 1926–1941. תלמידיו הרבים ממשיכים להיפגש בהרי רילה, בחודש אוגוסט, ולרקוד את ריקוד הפנוריתמי שיצר.

בשנים 1901–1912 ערך סיורים והרצאות על הפרנולוגיה של העם הבולגרי. הרצאתו הראשונה הייתה בסופיה בשנת 1914 על "האדם", וסדרת הרצאות על העקרונות הבסיסיים של תורת האחווה. הרצאותיו נמשכו חודשים רבים. בשנת 1917 קיים הרצאותיו מפברואר עד סוף יוני.

בשנים 1917–1918 דנוב הוגלה על ידי הכנסייה והמשטר מסופיה לוורנה, ונאסר עליו לשוב לבירה ולקיים הרצאותיו. בוורנה הוא פגש את תלמידו הידוע ביותר, אומרם מיכאל איבנהוב. ורק בשנת 1920 חזר להרצות. בשנת 1922 פתח את בית הספר של האחווה הלבנה האוניברסלית. מאותו תאריך ועד דצמבר 1944, קיים הרצאותיו כל בוקר.

דנוב הסביר החל משנת 1923 את תורתו באולם שנבנה במיוחד עבורו בסופיה. ובשנת 1927 הוא ייסד את הכפר (אשראם) הנקרא "איזגרבה" (זריחת שמש), והתגורר בו. הוא התחיל לבנות את תפיסתו לדרכו של התלמיד לצד המורה הרוחני. והציג בפני תלמידיו את ריקוד "הפנוריתמי" ב-1934.

בשנת 1936 חבר ממפלגת "הברית הדמוקרטית הבולגרית" הכה את דנוב, מכות קשות ביותר, וגרם לו שטף דם במוח, ובעקבותיו שיתוק. למרות מחלתו הקשה, הוא יצא למחנה על ההרים ליד שבעת האגמים באזור הרי רילה ובחודש אוגוסט החלים לחלוטין ממחלתו.

תלמידתו הידועה בישראל היא אביבה אורשלום. הסופר והוגה הדעות שלמה קאלו^[2] מזכיר את דנוב בכמה מספריו.

ריקוד הפנוריתמי

המיסטיקה והרוחניות אלה הם המרכיבים העיקריים לכל שיריו ולמוזיקה שהלחין עבורם. חלקם הפכו לבסיס לריקוד הפנוריתמי^[3] שאורכו כ-60–65 דקות. דנוב הקים את האחווה הלבנה האוניברסלית ואת בית הספר ללימודי החיים, האהבה, האור, החוכמה והאמת. בבית הספר הזה, עד היום רוקדים קרוב ל-900 איש בשלושה מעגלים, כולם לבושים לבן, ובמעגל המרכזי מנגנת תזמורת ושרה מקהלה את מילותיו. הריקוד פתוח לכל הבאים בחודש אוגוסט, על פסגת ההרים, ליד האגם השני באגמי רילה. במקורו, הריקוד נועד לביצוע בזוגות, אך דנוב בעצמו נהג לרקוד אותו לבדו, במרכז המעגל. בסרט וידאו נאמר שדנוב ייצג את עמוד האש, כמו זה המוזכר בתורה, ואילו המעגל של ההמונים ייצג את השכינה. היות שדנוב יצר את ריקוד הפנוריתמי, הוא גם הדגים אותו. בכך מימש את דוגמתו האישית, שהיא הבסיס לדבריו.

הריקוד מחולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון ההכנה לקראת הסרת מכשולי העבר, וכניסה אל האביב. בחלק השני ההכנות נושאות את הפרי והאדם נכנס אל החיים החדשים, שזה האביב והקיץ. ואילו בחלק השלישי האדם חי בהרמוניה עם כל כוחות הטבע. למעשה יש גם חלוקה לארבע עונות השנה. הריקוד מיועד לממש את כל הידע, החוכמה והאהבה שרוכש התלמיד במשך השבוע, כדי לממשם בזמן הריקוד. הריקוד מאפשר קשר עם הטבע בדומה לסולם יעקב, בהתאחדות עם אנרגיות חיים הבאות מהקוסמוס וממלאות את גופו של הרוקד. כך הרוקד, מתמלא אור, ומעניק את הידע, החוכמה, האמת והאהבה שבתוכו למען ההרמוניה ביקום.

דנוב והקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות בולגריה

השפעת התנועה בקרב יהודי בולגריה

תורתו של דנוב, לימדה שלום, אהבה ו"אחווה לבנה", בשילוב מאפיינים טקסיים מן המזרח, ותפסה אחיזה גם בקרב מספר אינטלקטואלים יהודים, אם כי מרבית חסידיו היו נוצרים אורתודוקסים^[4].

הרב דניאל ציון מסופיה, חבר בית הדין הרבני וגם רבה ה"שני" של העיר שהיה מיסטיקן ותאולוג, קיים קשרים ענפים עם חברי התנועה והיה חבר קרוב של אחד האישים הבולטים בה, הקולונל ליובומיר לולצ'ב (בבולגרית: Любомир Лулчев). לולצ'ב היה גם ידידו הקרוב ויועצו הלא רשמי של המלך בוריס השלישי. קשריו של הרב ציון עם התנועה הרוחנית, שנתפשה כנוצרית, היו לצנינים בעיני מנהיגי הקהילה. בקרב בני הקהילה נפוצו שמועות שהרב ציון היה חבר בסתר בתנועתו של דנוב^[5]^[6], לאחר תום מלחמת העולם השנייה השתתף הרב, יחד עם תלמידיו של דנוב ואינטלקטואלים אחרים בעריכת כתב העת הדתי פילוסופי "סווטלינה" (אור), בבולגרית: светлина. פעילותו המשותפת עם אנשי דת נוצרים גרמה שוב למורת רוח בקרב מנהיגי הקהילה והוא נאלץ בלחצם להפסיקה^[7].

מאבקו כנגד רדיפות היהודים

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה הממשלה הבולגרית לנקוט בצעדים אנטי יהודיים. ב-15 בינואר 1941 הועבר החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג לאישור המלך בוריס השלישי. ארמון המלך הוצף בעשרות מברקי מחאה ובקשות לפגישות, אך המלך נאות להפגש רק עם הקולונל לולצ'ב, לו היה מוכן להקשיב תמיד, אם כי לא בהכרח פעל לפי עצותיו. המלך בוריס היה בעל תפישה מיסטית והושפע מתורתו של דנוב^[6]. לולצ'ב כתב למלך מכתב כנגד החוק, שהסתיים באזהרה בדבר גורלם הזהה של בוריס ואביו פרדיננד הראשון. בהמשך, לולצ'ב בא לפגישה אל מורהו דנוב, שביקש ממנו לפעול אצל המלך לביטול החוק. לולצ'ב ביקש, המלך הבטיח לתקן את החוק, אך לא עמד בהבטחתו והוא פורסם ב-23 בינואר 1941^[4].

ב-9 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירוש יהודי בולגריה "הישנה" אל מחנות ההשמדה בזכות מאבק עיקש שניהלו מנהיגי הקהילה בסיוע פוליטיקאים ובראשם דימיטר פשב, אנשי דת ובראשם המטרופוליטים סטפן וקיריל ואנשי ציבור נוספים. לאחר לחץ גרמני, הסכים המלך לגרש את יהודי העיר סופיה לערי שדה מרוחקות וב-21 במאי נחתם צו הגירוש. ראשי הקהילה היהודית, הסתייעו ברב דניאל ציון, שפנה אל ידידו הקולונל לולצ'ב בבקשת עזרה. לולצ'ב פנה אל המלך, אך הגירוש יצא אל הפועל^[8].

בספר שיצא לאור בהוצאת "פרוזבטה" צרפת, שהוא אוסף של הרצאותיו של המורה אומרם מיכאל איבנהוב^[9] מתאר איבנהוב את קשריו של פטר דנוב עם המלך פרדיננד הראשון, אביו של בוריס ולאחר מכן עם המלך בוריס III. בוריס היה מלך אהוב מאוד בניגוד לאביו. "הוא העריך מאוד את המורה (דנוב) ורצה לתקן את טעותו של אביו ולכן הזמין אותו לפגישות בארמונו. הוא הקשיב לעצותיו, ותמיכתו של דנוב במהלך מלחמת העולם השנייה, חיזקה אותו על מנת למנוע גירוש יהדות בולגריה למחנות ההשמדה".

ב-2024 הגישה עמותת "בית מורשת יהדות בולגריה ביפו", בשם ארגוני יוצאי בולגריה בישראל, בקשה ליד ושם להכרה בדנוב כחסיד אומות העולם.

מספריו באנגלית, במקור נכתבו בולגרית

The Testament of the Colour Rays of Light, (1912)
The New Humanity and the High Ideal, (1969)
Prophet for Our Times: The Life and Teachings of Peter Deunov, (1991)
The Wellspring of Good, (1992)
Sacred Words of the Master. A Call to the Disciple, (1994)
The Way of the Disciple, (1996)
The Great Mother, (1998)
The Master in Varna. A documentary chronicle, (1999)
According of the Human Soul, (2002)
The Mindful Heart, (2003)
Conversations at the Seven Rila Lakes, (2003)
Paneurhythmy: Supreme Cosmic Rhythm, (2004)
He Is Coming, (2004)
The Master Speaks, (2006)

לקריאה נוספת

Milka Kraleva, The Master: Peter Deunov, (His Life and Teaching), Edition Kibea, Bulgarie, 2001.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פטר דנוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ "מעט על שלמה קאלו", סעיף קטן: "קאלו המאוחר: ישוע מנצרת הוא חסד אלוהים מפורש", תומר פרסיקו, לולאת האל. לדעת פרסיקו שלמה קאלו היה מוקסם מפטר דנוב
^ ראו הערה 1
^ ריקוד הפנוריתמי בהרים.
^ ¹ ² מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 45–47.
^ בר זוהר, מיכאל, עמוד 170.
^ ¹ ² חיים קשלס, החוק להגנת האומה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 792.
^ אלברט רומנו, יהדות בולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 494.
^ חיים קשלס, גירוש היהודים מסופיה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 868.
^ Omraam Mikhael Aivanhov: "Auprès du Maître Peter Deunov", éditions Prosveta 2010 Frèjus France, (כותר בעברית: "בקרבת המורה פטר דנוב") בפרק: "נביא מול הכנסיות", עמ' 31–56, שבו מתואר מאבקן של הכנסיות במורה פטר דנוב ובמיוחד עמ' 48, על קשריו עם המלכים פרדיננד ובנו בוריס III

[1] "מעט על שלמה קאלו", סעיף קטן: "קאלו המאוחר: ישוע מנצרת הוא חסד אלוהים מפורש", תומר פרסיקו, לולאת האל. לדעת פרסיקו שלמה קאלו היה מוקסם מפטר דנוב

[2] ראו הערה 1

[3] ריקוד הפנוריתמי בהרים.

[בר_זוהר1-4] ¹ ² מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 45–47.

[5] בר זוהר, מיכאל, עמוד 170.

[קשלס1-6] ¹ ² חיים קשלס, החוק להגנת האומה, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 792.

[7] אלברט רומנו, יהדות בולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 494.

[8] חיים קשלס, גירוש היהודים מסופיה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 868.

[9] Omraam Mikhael Aivanhov: "Auprès du Maître Peter Deunov", éditions Prosveta 2010 Frèjus France, (כותר בעברית: "בקרבת המורה פטר דנוב") בפרק: "נביא מול הכנסיות", עמ' 31–56, שבו מתואר מאבקן של הכנסיות במורה פטר דנוב ובמיוחד עמ' 48, על קשריו עם המלכים פרדיננד ובנו בוריס III

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{פילוסוף|
+{{פילוסוף
-|תמונה=[[קובץ:P danov medium.jpg|250px]]
+| תמונה = [[קובץ:Beinsa Duno.jpg|200px]]
+| שם בשפת המקור = Петър Константинов Дънов
-|תאריך לידה=[[11 ביולי]] [[1864]]
-|תאריך פטירה=[[27 בדצמבר]] [[1944]]
+| תאריך לידה = [[11 ביולי]] [[1864]]
-|זרם=[[האחווה הלבנה האוניברסלית]], הקרוב מאוד ל[[תאוסופיה]] ול[[אנתרופוסופיה]].
+| תאריך פטירה = [[27 בדצמבר]] [[1944]]
+| זרם = [[האחווה הלבנה האוניברסלית]] הקרוב מאוד ל[[תאוסופיה]] ול[[אנתרופוסופיה]].
-|תחומי עניין=מוזיקה, שירה מיסטית, אמנויות שיש בהן רוחניות, יופי, תנועה שמבטאת את הקוסמוס, אחווה, אהבה אוניברסלית, עבודת האדם על עצמו לשליטה באגו, פרונולוגיה, אמונה חזקה בחלק האלוהי שבאדם.
+| תחומי עניין = מוזיקה, שירה מיסטית, אמנויות שיש בהן רוחניות, יופי, תנועה שמבטאת את הקוסמוס, אחווה, אהבה אוניברסלית, עבודת האדם על עצמו לשליטה באגו, [[פרנולוגיה]], אמונה חזקה בחלק האלוהי שבאדם.
-|משפיעים=[[נצרות]], [[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסי]], [[קבלה]], [[יהדות]], צלב הוורד.
+| משפיעים = [[נצרות]], [[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסי]], [[קבלה]], [[יהדות]], צלב הוורד.
-|מושפעים=[[שלמה קאלו]]{{הערה|[http://www.notes.co.il/tomer/33283.asp "מעט על שלמה קאלו", סעיף קטן: "קאלו המאוחר: ישוע מנצרת הוא חסד אלוהים מפורש"], [[תומר פרסיקו]], לולאת האל. לדעת פרסיקו שלמה קאלו היה מוקסם מפטר דונוב.}}, [[אומרם מיכאל איבנהוב]], [[אביבה אור שלום]], [[ג'ידו קרישנמורטי]], [[רודולף שטיינר]], [[אלברט איינשטיין]].
+| מושפעים = [[שלמה קאלו]]{{הערה|[https://tomerpersico.com/2007/06/22/shlomo-kalo-brief/ "מעט על שלמה קאלו", סעיף קטן: "קאלו המאוחר: ישוע מנצרת הוא חסד אלוהים מפורש"], [[תומר פרסיקו]], לולאת האל. לדעת פרסיקו שלמה קאלו היה מוקסם מפטר דנוב}}, [[אומרם מיכאל איבנהוב]], [[אביבה אורשלום]], [[ג'ידו קרישנמורטי]], [[רודולף שטיינר]], [[אלברט איינשטיין]].
 }}
-'''פטר קונסטנטינוב דנוב''' (ב[[בולגרית]] '''Петър Константинов Дънов''';{{כ}} [[11 ביולי]] [[1864]], [[ניקולאבה]], [[האימפריה העות'מאנית]] – [[27 בדצמבר]] [[1944]], [[סופיה]], [[ממלכת בולגריה]]), היה [[פילוסוף]] ו[[מורה רוחני (העידן החדש)|מורה רוחני]] [[בולגריה|בולגרי]] של כ-40,000 תלמידים להם העניק 8,200 [[הרצאה|הרצאות]]. דנוב נודע גם כ[[משורר]] שהלחין 200 שירים שלו ושל אחרים.
+'''פטר קונסטנטינוב דנוב''' (ב[[בולגרית]] '''Петър Константинов Дънов''';{{כ}} [[11 ביולי]] [[1864]], [[ניקולאבה]], [[האימפריה העות'מאנית]] – [[27 בדצמבר]] [[1944]], [[סופיה]], [[ממלכת בולגריה]]), היה [[פילוסוף]] ו[[מורה רוחני (העידן החדש)|מורה רוחני]] [[בולגריה|בולגרי]] של כ-40,000 תלמידים להם העניק 8,200 [[הרצאה|הרצאות]]. דנוב נודע גם כ[[משורר]] ו[[מלחין]] שהלחין מוזיקה [[מיסטיקה|מיסטית]] לכ-75 שירים שלו ושל אחרים.
 ==חייו והרצאותיו==
-בשנת [[1872]] למד דנוב בבית-ספר יסודי שנסגר בגלל [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878)]]. לאחר שיחרור בולגריה מעות'מאנים, קיבל תעודת בגרות מבית הספר התיכון לבנים ב[[ורנה]]. בשנת [[1886]] קיבל תואר מ[[בית הספר]] [[אמריקה|האמריקאי]] ל[[תאולוגיה]]. במשך שנתיים לימד בבית הספר היסודי. בשנת [[1888]] נסע ל[[ארצות הברית]]. בשנת 1890 סיים לימודי תאולוגיה ב[[ניו ג'רזי]]. ב-[[1893]] סיים לימודיו בפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת בוסטון. בשנת [[1894]] סיים שנת לימוד בתחום ה[[רפואה]]. פגש בארצות הברית תנועה בשם [[צלב הוורד]]. בגיל 31 בשנת [[1895]] שב לבולגריה ועד שנת [[1899]] חי ב[[בדידות]] בורנה, והקדיש חייו לעבודה הרוחנית. פגש אחות רוחנית בשם מריה שלאחר מכן הייתה תלמידתו.
+בשנת [[1872]] למד דנוב בבית-ספר יסודי שנסגר בגלל [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)]]. לאחר שחרור בולגריה מהשלטון העות'מאני, קיבל תעודת בגרות מבית הספר התיכון לבנים ב[[ורנה|וורנה]]. בשנת [[1886]] למד [[תאולוגיה]] בבית הספר [[ארצות הברית|אמריקני]] ה[[מתודיזם|מתודיסטי]] ב[[סבישטוב]]. במשך שנתיים לימד בבית הספר היסודי. בשנת [[1888]] נסע לארצות הברית. בשנת 1890 סיים לימודי תאולוגיה ב[[ניו ג'רזי]]. ב-[[1893]] סיים לימודיו בפקולטה לתאולוגיה ב[[אוניברסיטת בוסטון]]. בשנת [[1894]] סיים שנת לימוד בתחום ה[[רפואה]]. פגש בארצות הברית תנועה בשם [[צלב הוורד]]. בגיל 31 בשנת [[1895]] שב לבולגריה ועד שנת [[1899]] חי ב[[בדידות]] בוורנה, והקדיש חייו לעבודה הרוחנית. פגש אחות רוחנית בשם מריה שלאחר מכן הייתה תלמידתו.
-בשנת [[1896]] פרסם את [[ספר]]ו הראשון: "[[מדע]] וחינוך" בורנה. בספרו זה מעמיד את האדם במרכז ה[[דרמה]] של העולם, ומכין את הבסיס ל[[תרבות]] החדשה.
+בשנת [[1896]] פרסם את [[ספר]]ו הראשון: "מדע וחינוך" בוורנה. בספרו זה מעמיד את האדם במרכז ה[[דרמה]] של העולם, ומכין את הבסיס ל[[תרבות]] החדשה.
-על-סמך הספרים שנכתבו עליו, בשנת [[1897]], בהיותו בן 33, זכה ל[[הארה]]. ומכאן ואילך היה המורה הרוחני של [[האחווה הלבנה האוניברסלית]] שהקים. באותה שנה הוא פרסם חוברת הנחשבת לעקרונות הברית השלישית, שתבוא לאחר [[הברית החדשה]]. היא תורתו.
+על-סמך הספרים שנכתבו עליו, בשנת [[1897]], בגיל 33, זכה ל[[הארה]]. ומכאן ואילך היה המייסד והמורה הרוחני של [[האחווה הלבנה האוניברסלית|האחווה הלבנה]] שהקים. באותה שנה הוא פרסם חוברת הנחשבת לעקרונות הברית השלישית, שתבוא לאחר [[הברית החדשה]]. היא תורתו.
-דנוב החל לכתוב את "עשר העדויות של אלוהים", ואת "הבטחת האלוהים" ב-[[1899]]. וכן את "שיחות עם רוחו של אלוהים", "ברית עם הרוח", ועוד...
+דנוב החל לכתוב את "עשר העדויות של אלוהים", ואת "הבטחת האלוהים" ב-[[1899]]. וכן את "שיחות עם רוחו של אלוהים", "ברית עם הרוח", ועוד.
-בשנת [[1900]] ערך את המפגש הראשון של האחווה הלבנה. ומאותה שנה עד [[1942]] קיים את המפגש השנתי בחודש אוגוסט, במקומות שונים בבולגריה. ובהרי [[אגם]] [[רילה]] בשנים [[1926]]-{{כ}}1941. כיום ממשיכים תלמידיו הרבים להיפגש בהרים, ליד רילה, בחודש אוגוסט, ולרקוד את ריקוד הפנוריטמי שיצר על בוריו.
-בשנים [[1901]]-{{כ}}1912 ערך סיורים והרצאות על ה[[פרנולוגיה]] של העם הבולגרי.
+בשנת [[1900]] ערך את המפגש הראשון של האחווה הלבנה. ומאותה שנה עד [[1942]] קיים את המפגש השנתי בחודש אוגוסט, במקומות שונים בבולגריה. וליד האגמים ב[[הרי רילה]] בשנים [[1926]]–[[1941]]. תלמידיו הרבים ממשיכים להיפגש בהרי רילה, בחודש אוגוסט, ולרקוד את ריקוד הפנוריתמי שיצר.
+בשנים [[1901]]–[[1912]] ערך סיורים והרצאות על ה[[פרנולוגיה]] של העם הבולגרי.
 הרצאתו הראשונה הייתה בסופיה בשנת [[1914]] על "האדם", וסדרת הרצאות על העקרונות הבסיסיים של תורת האחווה. הרצאותיו נמשכו חודשים רבים. בשנת [[1917]] קיים הרצאותיו מפברואר עד סוף יוני.
-בשנים 1917-{{כ}}[[1918]] דנוב הוגלה על ידי ה[[כנסייה]] והמשטר מסופיה לורנה, ונאסר עליו לשוב לבירה ולקיים הרצאותיו. בורנה הוא פגש את תלמידו הידוע ביותר, [[אומרם מיכאל איבנהוב]]. ורק בשנת [[1920]] חזר להרצאותיו. בשנת [[1922]] פתח את בית הספר של האחווה הלבנה האוניברסלית. מאותו תאריך ועד דצמבר [[1944]], קיים הרצאותיו כל בוקר.
+בשנים [[1917]]–[[1918]] דנוב הוגלה על ידי ה[[כנסייה]] והמשטר מסופיה לוורנה, ונאסר עליו לשוב לבירה ולקיים הרצאותיו. בוורנה הוא פגש את תלמידו הידוע ביותר, [[אומרם מיכאל איבנהוב]]. ורק בשנת [[1920]] חזר להרצות. בשנת [[1922]] פתח את בית הספר של [[האחווה הלבנה האוניברסלית]]. מאותו תאריך ועד דצמבר [[1944]], קיים הרצאותיו כל בוקר.
-דנוב הסביר החל משנת [[1923]] את תורתו באולם שנבנה במיוחד עבורו בסופיה. ובשנת [[1927]] הוא ייסד את הכפר ([[אשראם]]) הנקרא "איזגרבה" (זריחת שמש), והתגורר בו. הוא התחיל לבנות את תפיסתו לדרכו של התלמיד לצד המורה הרוחני. והציג בפני תלמידיו את ריקוד "הפנוריטמי" ב-[[1934]].
+דנוב הסביר החל משנת [[1923]] את תורתו באולם שנבנה במיוחד עבורו בסופיה. ובשנת [[1927]] הוא ייסד את הכפר ([[אשראם]]) הנקרא "איזגרבה" (זריחת שמש), והתגורר בו. הוא התחיל לבנות את תפיסתו לדרכו של התלמיד לצד המורה הרוחני. והציג בפני תלמידיו את ריקוד "הפנוריתמי" ב-[[1934]].
-בשנת [[1936]] חבר ממפלגת "הברית הדמוקרטית הבולגרית" הכה את דנוב, מכות קשות ביותר, וגרם לו שטף דם במוח, ובעקבותיו שיתוק. למרות מחלתו הקשה, הוא יצא למחנה על ההרים ליד [[אגם רילה]] ובחודש אוגוסט החלים לחלוטין ממחלתו.
+בשנת [[1936]] חבר ממפלגת "הברית הדמוקרטית הבולגרית" הכה את דנוב, מכות קשות ביותר, וגרם לו שטף דם במוח, ובעקבותיו שיתוק. למרות מחלתו הקשה, הוא יצא למחנה על ההרים ליד שבעת האגמים באזור [[הרי רילה]] ובחודש אוגוסט החלים לחלוטין ממחלתו.
-תלמידתו הידועה בישראל היא [[אביבה אור שלום]]. הסופר והוגה הדעות [[שלמה קאלו]]{{הערה|ראו הערה 1}} מזכיר את דנוב בכמה מספריו.
+תלמידתו הידועה בישראל היא [[אביבה אורשלום]]. הסופר והוגה הדעות [[שלמה קאלו]]{{הערה|ראו הערה 1}} מזכיר את דנוב בכמה מספריו.
 ==ריקוד הפנוריתמי==
 [[קובץ:Sofia-petar-deunov-grave-1.jpg|שמאל|ממוזער|300px|אזור חלקת הקבר של פטר דנוב בסופיה]]
-המיסטיקה והרוחניות אלה הם המרכיבים העיקריים לכל שיריו ולמוזיקה שהלחין עבורם. חלקם הפכו להיות הבסיס לריקוד ה[[פנוריתמי]]{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=9_qcaJTHcD4&feature=related ריקוד הפנוריתמי בהרים.]}} שאורכו כ-40-{{כ}}45 דקות. דנוב הקים את האחווה הלבנה האוניברסלית ואת בית הספר ללימודי ה[[חיים]], ה[[אהבה]], ה[[אור]], ה[[חוכמה]] וה[[אמת (פילוסופיה)|אמת]]. בבית הספר הזה, עד היום רוקדים קרוב ל-3,000 איש בשלושה מעגלים, כולם לבושים לבן, ובמעגל המרכזי מנגנת תזמורת ושרה מקהלה את מילותיו. הריקוד פתוח לכל הבאים בחודש [[אוגוסט]], על פסגת ההרים, ליד אגם רילה. במקורו, הריקוד נועד לביצוע בזוגות, אך דנוב בעצמו נהג לרקוד אותו לבדו, במרכז המעגל. בסרט וידאו נאמר שדנוב ייצג את [[עמוד האש (יציאת מצרים)|עמוד האש]], כמו זה המוזכר ב[[תורה]], ואילו המעגל של ההמונים ייצג את ה[[שכינה]]. היות שדנוב יצר את ריקוד הפנוריתמי, הוא גם הדגים אותו. בכך מימש את דוגמתו האישית, שהיא הבסיס לדבריו.
+המיסטיקה והרוחניות אלה הם המרכיבים העיקריים לכל שיריו ולמוזיקה שהלחין עבורם. חלקם הפכו לבסיס לריקוד ה[[פנוריתמי]]{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=9_qcaJTHcD4&feature=related ריקוד הפנוריתמי בהרים.]}} שאורכו כ-60–65 דקות. דנוב הקים את האחווה הלבנה האוניברסלית ואת בית הספר ללימודי ה[[חיים]], ה[[אהבה]], ה[[אור]], ה[[חוכמה]] וה[[אמת (פילוסופיה)|אמת]]. בבית הספר הזה, עד היום רוקדים קרוב ל-900 איש בשלושה מעגלים, כולם לבושים לבן, ובמעגל המרכזי מנגנת תזמורת ושרה מקהלה את מילותיו. הריקוד פתוח לכל הבאים בחודש אוגוסט, על פסגת ההרים, ליד האגם השני באגמי רילה. במקורו, הריקוד נועד לביצוע בזוגות, אך דנוב בעצמו נהג לרקוד אותו לבדו, במרכז המעגל. בסרט וידאו נאמר שדנוב ייצג את [[עמוד האש (יציאת מצרים)|עמוד האש]], כמו זה המוזכר ב[[תורה]], ואילו המעגל של ההמונים ייצג את ה[[שכינה]]. היות שדנוב יצר את ריקוד הפנוריתמי, הוא גם הדגים אותו. בכך מימש את דוגמתו האישית, שהיא הבסיס לדבריו.
 הריקוד מחולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון ההכנה לקראת הסרת מכשולי העבר, וכניסה אל האביב. בחלק השני ההכנות נושאות את הפרי והאדם נכנס אל החיים החדשים, שזה האביב והקיץ. ואילו בחלק השלישי האדם חי ב[[הרמוניה]] עם כל כוחות הטבע. למעשה יש גם חלוקה לארבע עונות השנה. הריקוד מיועד לממש את כל הידע, החוכמה והאהבה שרוכש התלמיד במשך השבוע, כדי לממשם בזמן הריקוד. הריקוד מאפשר קשר עם הטבע בדומה ל[[סולם יעקב]], בהתאחדות עם אנרגיות חיים הבאות מהקוסמוס וממלאות את גופו של הרוקד. כך הרוקד, מתמלא אור, ומעניק את הידע, החוכמה, האמת והאהבה שבתוכו למען ההרמוניה ביקום.
@@ שורה 34: / שורה 40: @@
 ==דנוב והקהילה היהודית==
 {{ערך מורחב|יהדות בולגריה}}
 === השפעת התנועה בקרב יהודי בולגריה===
-תורתו של דנוב, לימדה שלום, אהבה ו"אחווה לבנה", בשילוב מאפיינים טקסיים מן המזרח, ותפסה אחיזה גם בקרב מספר [[אינטלקטואל]]ים יהודים, אם כי מרבית חסידיו היו [[נצרות אורתודוקסית|נוצרים אורתודוקסים]]{{הערה|שם=בר זוהר1|בר זוהר, מיכאל, '''הרכבות יצאו ריקות''', הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 45-{{כ}}47.}}.
+תורתו של דנוב, לימדה שלום, אהבה ו"אחווה לבנה", בשילוב מאפיינים טקסיים מן המזרח, ותפסה אחיזה גם בקרב מספר [[אינטלקטואל]]ים יהודים, אם כי מרבית חסידיו היו [[נצרות אורתודוקסית|נוצרים אורתודוקסים]]{{הערה|שם=בר זוהר1|[[מיכאל בר-זוהר]], '''הרכבות יצאו ריקות''', הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 45–47.}}.
-הרב [[דניאל ציון]] מסופיה, חבר [[בית דין רבני|בית הדין הרבני]] וגם [[רב]]ה ה"שני" של העיר שהיה מיסטיקן ו[[תאולוג]], קיים קשרים ענפים עם חברי התנועה והיה חבר קרוב של אחד האישים הבולטים בה, ה[[קולונל]] [[ליובומיר לולצ'ב]]. לולצ'ב היה גם ידידו הקרוב ויועצו הלא רשמי של המלך [[בוריס השלישי, מלך בולגריה|בוריס השלישי]]. קשריו של הרב ציון עם התנועה הרוחנית, שנתפשה כנוצרית, היו לצנינים בעיני מנהיגי הקהילה והוא פוטר ממשרתו בבית הדין. בקרב בני הקהילה נפוצו שמועות שהרב ציון היה חבר בסתר בתנועתו של דנוב{{הערה|בר זוהר, מיכאל, עמוד 170.}}{{הערה|שם=קשלס1|קשלס, חיים, '''החוק להגנת האומה''', בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 792.}}, לאחר תום מלחמת העולם השנייה השתתף הרב, יחד עם תלמידיו של דנוב ואינטלקטואלים אחרים בעריכת כתב העת הדתי פילוסופי "סביטלינה" (האור). פעילותו המשותפת עם אנשי דת נוצרים גרמה שוב למורת רוח בקרב מנהיגי הקהילה והוא נאלץ בלחצם להפסיקה{{הערה|רומנו, אלברט.א, '''יהדות בולגריה''', בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 494.}}.
+הרב [[דניאל ציון]] מסופיה, חבר [[בית דין רבני|בית הדין הרבני]] וגם [[רב]]ה ה"שני" של העיר שהיה מיסטיקן ו[[תאולוג]], קיים קשרים ענפים עם חברי התנועה והיה חבר קרוב של אחד האישים הבולטים בה, ה[[קולונל]] [[ליובומיר לולצ'ב]] (בבולגרית: Любомир Лулчев). לולצ'ב היה גם ידידו הקרוב ויועצו הלא רשמי של המלך [[בוריס השלישי, מלך בולגריה|בוריס השלישי]]. קשריו של הרב ציון עם התנועה הרוחנית, שנתפשה כנוצרית, היו לצנינים בעיני מנהיגי הקהילה. בקרב בני הקהילה נפוצו שמועות שהרב ציון היה חבר בסתר בתנועתו של דנוב{{הערה|בר זוהר, מיכאל, עמוד 170.}}{{הערה|שם=קשלס1|[[חיים קשלס]], '''[[החוק להגנת האומה]]''', בתוך: אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 792.}}, לאחר תום מלחמת העולם השנייה השתתף הרב, יחד עם תלמידיו של דנוב ואינטלקטואלים אחרים בעריכת כתב העת הדתי פילוסופי "סווטלינה" (אור), ב[[בולגרית]]: светлина. פעילותו המשותפת עם אנשי דת נוצרים גרמה שוב למורת רוח בקרב מנהיגי הקהילה והוא נאלץ בלחצם להפסיקה{{הערה|[[אלברט רומנו]], '''יהדות בולגריה''', בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 494.}}.
 === מאבקו כנגד רדיפות היהודים===
 עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] החלה הממשלה הבולגרית לנקוט בצעדים אנטי יהודיים. ב-[[15 בינואר]] [[1941]] הועבר [[החוק להגנת האומה]], שדמה במתכונתו ל[[חוקי נירנברג]] לאישור המלך בוריס השלישי. ארמון המלך הוצף בעשרות מברקי מחאה ובקשות לפגישות, אך המלך נאות להפגש רק עם הקולונל לולצ'ב, לו היה מוכן להקשיב תמיד, אם כי לא בהכרח פעל לפי עצותיו. המלך בוריס היה בעל תפישה מיסטית והושפע מתורתו של דנוב{{הערה|שם=קשלס1}}. לולצ'ב כתב למלך מכתב כנגד החוק, שהסתיים באזהרה בדבר גורלם הזהה של בוריס ואביו [[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]]. בהמשך, לולצ'ב בא לפגישה אל מורהו דנוב, שביקש ממנו לפעול אצל המלך לביטול החוק. לולצ'ב ביקש, המלך הבטיח לתקן את החוק, אך לא עמד בהבטחתו והוא פורסם ב-[[23 בינואר]] 1941{{הערה|שם=בר זוהר1}}.
-ב-[[9 במרץ]] [[1943]] נכשל נסיון גירוש יהודי בולגריה "הישנה" אל מחנות ההשמדה בזכות מאבק עיקש שניהלו מנהיגי הקהילה בסיוע פוליטיקאים ובראשם [[דימיטר פשב]], אנשי דת ובראשם המטרופוליטנים [[המטרופוליט סטפן|סטפן]] ו[[המטרופוליט קיריל|קיריל]] ואנשי ציבור נוספים. לאחר לחץ גרמני, הסכים המלך לגרש את יהודי העיר סופיה לערי שדה מרוחקות וב-[[21 במאי]] נחתם צו הגירוש. ראשי הקהילה היהודית, הסתייעו ברב דניאל ציון, שפנה אל ידידו הקולונל לולצ'ב בבקשת עזרה. לולצ'ב פנה אל המלך, אך הגירוש יצא אל הפועל{{הערה|קשלס, חיים, '''גירוש היהודים מסופיה''', בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 868.}}.
+ב-[[9 במרץ]] [[1943]] נכשל ניסיון גירוש יהודי בולגריה "הישנה" אל מחנות ההשמדה בזכות מאבק עיקש שניהלו מנהיגי הקהילה בסיוע פוליטיקאים ובראשם [[דימיטר פשב]], אנשי דת ובראשם המטרופוליטים [[המטרופוליט סטפן|סטפן]] ו[[המטרופוליט קיריל|קיריל]] ואנשי ציבור נוספים. לאחר לחץ גרמני, הסכים המלך לגרש את יהודי העיר סופיה לערי שדה מרוחקות וב-[[21 במאי]] נחתם צו הגירוש. ראשי הקהילה היהודית, הסתייעו ברב דניאל ציון, שפנה אל ידידו הקולונל לולצ'ב בבקשת עזרה. לולצ'ב פנה אל המלך, אך הגירוש יצא אל הפועל{{הערה|חיים קשלס, '''גירוש היהודים מסופיה''', בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 868.}}.
+בספר שיצא לאור בהוצאת "פרוזבטה" צרפת, שהוא אוסף של הרצאותיו של המורה אומרם מיכאל איבנהוב{{הערה|Omraam Mikhael Aivanhov: "Auprès du Maître Peter Deunov", éditions Prosveta 2010 Frèjus France, (כותר בעברית: "בקרבת המורה פטר דנוב") בפרק: "נביא מול הכנסיות", עמ' 31–56, שבו מתואר מאבקן של הכנסיות במורה פטר דנוב ובמיוחד עמ' 48, על קשריו עם המלכים פרדיננד ובנו בוריס III}} מתאר איבנהוב את קשריו של פטר דנוב עם המלך פרדיננד הראשון, אביו של בוריס ולאחר מכן עם המלך בוריס III. בוריס היה מלך אהוב מאוד בניגוד לאביו. "הוא העריך מאוד את המורה (דנוב) ורצה לתקן את טעותו של אביו ולכן הזמין אותו לפגישות בארמונו. הוא הקשיב לעצותיו, ותמיכתו של דנוב במהלך מלחמת העולם השנייה, חיזקה אותו על מנת למנוע גירוש יהדות בולגריה למחנות ההשמדה".
+ב-[[2024]] הגישה עמותת "בית מורשת יהדות בולגריה ביפו", בשם ארגוני יוצאי בולגריה בישראל, בקשה ל[[יד ושם]] להכרה בדנוב כ[[חסיד אומות העולם]].
 ==מספריו באנגלית, במקור נכתבו בולגרית==
 <div style="direction: ltr;">
 * ''The Testament of the Colour Rays of Light,'' (1912)
 * ''The New Humanity and the High Ideal,'' (1969)
 * ''Prophet for Our Times: The Life and Teachings of Peter Deunov,'' (1991)
 * ''The Wellspring of Good,'' (1992)
 * ''Sacred Words of the Master. A Call to the Disciple,'' (1994)
@@ שורה 65: / שורה 77: @@
 ==קישורים חיצוניים==
+{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Peter Deunov|תצוגה=פטר דנוב}}
-* [http://www.beinsadouno.org/en אתר האחווה הלבנה האוניברסלית שייסד פטר דנוב]
-* [http://www.beinsadouno.org/old/in_fr.htm האתר הרישמי של האחווה הלבנה האוניברסלית בבולגריה]
+* [https://web.archive.org/web/20180210183618/http://www.beinsadouno.org/en אתר האחווה הלבנה האוניברסלית שייסד פטר דנוב]
+* [https://web.archive.org/web/20090629010612/http://www.beinsadouno.org/old/in_fr.htm האתר הרשמי של האחווה הלבנה האוניברסלית בבולגריה]
-* [http://www.bialobratstvo.info/index.php?option=com_content&task=view&id=150&Itemid=56 המוזיקה של ריקוד הפנוריטמי יצירת המופת של פטר דנוב]
+* [http://www.bialobratstvo.info/index.php?option=com_content&task=view&id=150&Itemid=56 המוזיקה של ריקוד הפנוריתמי יצירת המופת של פטר דנוב]
+* [http://www.eco-tarbut.co.il/ריקוד%20פניאוריתמי.asp הריקוד הפניאוריתמי] - באתר [http://www.eco-tarbut.co.il/ תרבויות עולמי]
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
-{{מיון רגיל:דנוב, פטר}}
+{{מיון רגיל:דנוב, פטר}}
 [[קטגוריה:מורים רוחניים]]
 [[קטגוריה:פילוסופים בולגרים]]
 [[קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20]]
-[[קטגוריה: מלחינים]]
+[[קטגוריה:מלחינים בולגרים]]
 [[קטגוריה:משוררים בולגרים]]
-[[קטגוריה: ]]
+[[קטגוריה:סופרים בולגרים]]
 [[קטגוריה:צמחונים]]
 [[קטגוריה:האחווה הלבנה האוניברסלית]]
 [[קטגוריה:בולגרים במלחמת העולם השנייה]]
+[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת דרו]]
+[[קטגוריה:ילידי 1864]]
+[[קטגוריה:בולגרים שנפטרו ב-1944]]