צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־08:24, 11 בינואר 2013

צמיחת התנועה הערבית הפלסטינית 1929-1918 הוא כותר ספרו של המזרחן פרופ' יהושע פורת אשר ראה אור בהוצאת עם עובד, והמשכו בכותר: ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929; שני הכרכים ראו אור, בהתאמה, בשנים 1976 ו-1978.

הספר מבוסס על מחקר ארוך טווח, שראשיתו בעבודת הדוקטור, שערך פורת, בהסתמך על מקורות ארכיוניים של גופים וארגונים ערבים-פלסטינים שונים, כגון הוועד הפועל הפלסטיני ו"האגודות המוסלמיות-הנוצריות", ועל ארכיוני השליטים בארץ: תיקי המושלים בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל, תיקי משרדי ממשלת בריטניה וממשלת המנדט בארץ ישראל, וכן ארכיוני "ועד הצירים", משלחת התנועה הציונית. פורת תיקף בחיבורו את תולדותיה של הלאומיות הפלסטינית; התקופה הראשונה החלה לשיטתו ב-1918, עם כיבושה של הארץ על ידי הצבא הבריטי וכינונו של הממשל הצבאי הבריטי בארץ ישראל בשלהי המלחמה; ביולי 1920 החל השלטון הבריטי האזרחי, והתקופה שמוגדרת כ"צמיחה" נמשכה עד לפרעות תרפ"ט 1929; בתקופה השנייה, שתחילתה ב-1929, החלה, לדעת פורת, "להתגבש בקרבם (של הפלסטינים) ההכרה כי שיטות המאבק החוקיות והפוליטיות לא קידמו את מטרתם - הדיפת הציונות מארץ ישראל - וכי יש לאמץ דרכי מאבק אלימות יותר".^[1] תודעה זו הלכה והתגברה עד לישומה במרד הערבי הגדול, או בשמו המקובל ביישוב: "פרעות תרצ"ו-תרצ"ט", בין השנים 1939-1936.

פורת טען במחקרו כי התפתחותה של הלאומיות הפלסטינית המאורגנת התחוללה במשולב יחד עם התפתחות המפעל הציוני והתרחבות היישוב, ויחד עם מדיניותם ומפעלותיהם של שלטונות המנדט הבריטי, ואין להבין את התפתחותה מבלעדי ההשפעות ההדדיות של ישויות אלו, זו על זו.

כרך א: צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929-1918

בראשית הכרך: הובאו הקדמה ופתח-דבר.
במבוא הובאו הפרקים: "קדושת ירושלים וארץ ישראל באסלאם", "ארץ ישראל מבחינה מינהלית וחברתית בתקופת השלטון המוסלמי", ו"המגמות הפוליטיות בקרב הפלסטינים ערב מלחמת העולם הראשונה. פורת מראה בו את התפתחות רעיון קדושת ירושלים וארץ ישראל באסלאם ומתאר את המבנה המינהלי והחברתי בשלטון המוסלמי, לתקופותיו ולשליטיו השונים: הערבית, הממלוכית והעות'מאנית בארץ ישראל. ערב מלחמת העולם הראשונה התפתחו מגמות פוליטיות חדשות בקרב ערביי ארץ ישראל לנוכח התמורות בממשל העות'מאני.
פרק ראשון: "דחיית הציונות והתגבשות האידאולוגיה הפלסטינית בעניין ארץ ישראל", עוסק בהלך הרוח האנטי-ציוני בקרב הערבים הפלסטינים לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועומד על הסיבות לו. פורת סוקר את האידאולוגיה של הלאומיות הערבית-הפלסטינית באותה תקופה ואת התמודדותה עם התמורות וההתרחבות ביישוב היהודי.
פרק שני: "מ"סוריה הדרומית" לפלסטין", מתאר את המצע הרעיוני לסוג של ריבונות ערבית-פלסטינית באזור ארץ ישראל, בדמותם של רעיונות: "סוריה הגדולה", אשר נשען על המימד ההיסטורי, ו"סוריה הדרומית", וקשיי מימושם.
פרק שלישי: "העימות עם השלטון הבריטי", סוקר את מגוון הפעולות שנקטו גופים וארגונים פלסטינים מול הממלכה המאוחדת שליטת הארץ על פי החלטת "חבר הלאומים". הן כללו את יציאתן של משלחות פלסטיניות ללונדון, מפגשים עם מדינאים בריטים רמי מעלה, והתמודדות עם הצעותהם שרובן נדחו.
פרק רביעי: "עלייתו של אל-חאג' אמין אל חוסייני", מתאר את מינויו למופתי של ירושלים ואת כינון "המועצה המוסלמית העליונה", אשר הייתה בשליטתו הבלעדית.
פרק חמישי: "תקורתה של האופוזיציה והתפתחותה", מתאר את עליית האופוזיצה להנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית, שנקראה "סיעת הנשאשיבים" על שם ראשיה בני משפחת נשאשיבי מירושלים.
פרק שישי: "המפנה, 1929-1924", מתאר את התמורה במחצית השנייה של שנות העשרים: הוועד הפועל הפלסטיני התארגן מחדש ולראשו נבחר מוסא כאזם אל-חוסייני, וכן עלו כוחות חדשים ורדיקליים יותר ובראשם חמדי אל-חוסייני מעזה.
פרק שביעי: הסכסוך סביב "הכותל-המערבי" והשלכותיו".
פרק שמיני: "בחינות ארגוניות וחברתיות בהתפתחות התנועה", עוסק בגיבושן של מסגרות ארגוניות ובקשר שבין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין העדות הנוצריות בארץ.
בסיום הכרך הובאו סיכום, נספחים, מקורות ומפתחות.

כרך ב: ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929

בראשית הכרך: הובאה הקדמה.
פרק ראשון: "ספיחי מהומות אוגוסט 1929", מתאר את פעולות השלטונות הבריטיים במאורעות הדמים בקיץ 1929 ואת תגובת הערבים לפעולות אלו. ממשלת המנדט פעלה במספר היבטים: הוקמה ועדת חקירה, הוצאו להורג רוצחים, והוגשה עזרה לנזקקים בעקבות הפרעות. השלטונות הבריטיים בקשו להסדיר את היחסים בין הערבים ליהודים במתחם הכותל המערבי, שהיו לכאורה העילה לפרוץ המאורעות. התגבשותם של הארגונים הפלסטינים התאפיינה באותה תקופה בחיפוש אחר הגדרה עצמית מחודשת של זהותם, והולידה פנייה אל המוסלמים בכל אתר (פאן-איסלאמיות).
פרק שני: "שקיעת הוועד הפועל והיעלמותו", סוקר את שקיעתו של הגוף הפלסטיני המייצג במקביל לאירועים נוספים, כגון הופעת הספר הלבן של שנת 1930.
פרק שלישי: "מאבק הפלגים וייסוד המפלגות", בהן "חזב אל-אחראר" הליברלית ו"מפלגת ההגנה הלאומית" האופוזיצינית ל"מועצה המוסלמית העליונה".
פרק רביעי: "בעיית הקרקע", מתאר את דרכיה של התנועה הלאומית הפלסטינית להתמודד עם רכישת הקרקעות בארץ בידי יהודים, והקשר עם ממשלת המנדט ומדיניותה.
פרק חמישי: "תהליך הרדיקליזציה", מתאר את ירידת קרנו של ראש הוועד הפועל הפלסטיני מוסא כאזם אל חוסייני, אל מול העלייה במעמדו של המופתי אמין אל חוסייני, במקביל ובקשר לעלייתם של רעיונות וארגונים קיצוניים אשר תבעו פעולה מהירה ואלימה, כדי לעצב את אמצעי השליטה באוכלוסיית הארץ ולהשפיע על התנהלותה של ממשלת המנדט.
פרק ששי: "בדרך לשביתה הכללית".
פרק שביעי: "השביתה הכללית והשלב הראשון של המרידה".
פרק שמיני: "שלב המעבר, אוקטובר 1936 - ספטמבר 1937", סוקר את החרם הכלכלי שנקטו הפלסטינים באופן מאורגן ורשמי על התוצרת היהודית, והקמת ועדת פיל והשפעתה.
פרק תשיעי: "המרד", מתאר את המרד הערבי הגדול ואת דיכויו בידי השלטונות הבריטים, וכן היבטים חברתיים ועדתיים של כשלונו.
פרק עשירי: "הנסיגה הבריטית וניצחון הפאן-ערביות".
בסיום הכרך: הובאו סיכום ומסקנות, נספחים שאחד מהם נספח II מתאר מאות ממלאי התפקידים במרד, ומפתח.

ראו גם

האמנה הלאומית הפלסטינית

הערות שוליים

^ א, עמ' II.

[1] א, עמ' II.

[1]

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 ===כרך א: צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929-1918===
 [[קובץ:ZMICHAT HA 1.jpeg|שמאל|ממוזער|150px]]
-בראשית הכרך: הובאו הקדמה ופתח-דבר.{{ש}} במבוא הובאו הפרקים: "קדושת ירושלים וארץ ישראל באסלאם", "ארץ ישראל מבחינה מינהלית וחברתית בתקופת השלטון המוסלמי", ו"המגמות הפוליטיות בקרב הפלסטינים ערב מלחמת העולם הראשונה. פורת מראה בו את התפתחות רעיון קדושת ירושלים וארץ ישראל ב[[אסלאם]] ומתאר את המבנה המינהלי והחברתי בשלטון המוסלמי, לתקופותיו ולשליטיו השונים: [[התקופה הערבית בארץ ישראל|הערבית]], [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|הממלוכית]] והעות'מאנית בארץ ישראל. ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] התפתחו מגמות פוליטיות חדשות בקרב [[ערביי ארץ ישראל]] לנוכח התמורות בממשל העות'מאני.{{ש}} פרק ראשון: "דחיית הציונות והתגבשות האידאולוגיה הפלסטינית בעניין ארץ ישראל", עוסק בהלך הרוח האנטי-ציוני בקרב הערבים הפלסטינים לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועומד על הסיבות לו. פורת סוקר את ה[[אידאולוגיה]] של הלאומיות הערבית-הפלסטינית באותה תקופה ואת התמודדותה עם התמורות וההתרחבות ב[[היישוב|יישוב היהודי]].{{ש}} פרק שני: "מ"סוריה הדרומית" לפלסטין", מתאר את המצע הרעיוני לסוג של ריבונות ערבית-פלסטינית באזור ארץ ישראל, בדמותם של רעיונות: "[[סוריה הגדולה]]", אשר נשען על הממד ההיסטורי, ו"סוריה הדרומית", וקשיי מימושם.{{ש}} פרק שלישי: "העימות עם השלטון הבריטי", סוקר את מגוון הפעולות שנקטו גופים וארגונים פלסטינים מול הממלכה המאוחדת שליטת הארץ על פי החלטת "[[חבר הלאומים]]". הן כללו את יציאתן של משלחות פלסטיניות ל[[לונדון]], מפגשים עם [[מדינאי]]ם בריטים רמי מעלה, והתמודדות עם הצעותהם שרובן נדחו.{{ש}} פרק רביעי: "עלייתו של אל-חאג' [[אמין אל חוסייני]]", מתאר את מינויו ל[[מופתי]] של ירושלים ואת כינון "[[המועצה המוסלמית העליונה]]", אשר הייתה בשליטתו הבלעדית.{{ש}} פרק חמישי: "תקורתה של האופוזיציה והתפתחותה", מתאר את עליית האופוזיצה להנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית, שנקראה "סיעת הנשאשיבים" על שם ראשיה בני [[משפחת נשאשיבי]] מ[[ירושלים]].{{ש}} פרק שישי: "המפנה, 1929-1924", מתאר את התמורה במחצית השנייה של [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]]: הוועד הפועל הפלסטיני התארגן מחדש ולראשו נבחר מוסא כאזם אל-חוסייני, וכן עלו כוחות חדשים ורדיקליים יותר ובראשם חמדי אל-חוסייני מ[[עזה]].{{ש}} פרק שביעי: הסכסוך סביב "[[הכותל המערבי|הכותל-המערבי]]" והשלכותיו".{{ש}} פרק שמיני: "בחינות ארגוניות וחברתיות בהתפתחות התנועה", עוסק בגיבושן של מסגרות ארגוניות ובקשר שבין [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] לבין [[הנוצרים בישראל|העדות הנוצריות בארץ]].{{ש}} בסיום הכרך הובאו סיכום, נספחים, מקורות ומפתחות.
+בראשית הכרך: הובאו הקדמה ופתח-דבר.{{ש}} במבוא הובאו הפרקים: "קדושת ירושלים וארץ ישראל באסלאם", "ארץ ישראל מבחינה מינהלית וחברתית בתקופת השלטון המוסלמי", ו"המגמות הפוליטיות בקרב הפלסטינים ערב מלחמת העולם הראשונה. פורת מראה בו את התפתחות רעיון קדושת ירושלים וארץ ישראל ב[[אסלאם]] ומתאר את המבנה המינהלי והחברתי בשלטון המוסלמי, לתקופותיו ולשליטיו השונים: [[התקופה הערבית בארץ ישראל|הערבית]], [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|הממלוכית]] והעות'מאנית בארץ ישראל. ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] התפתחו מגמות פוליטיות חדשות בקרב [[ערביי ארץ ישראל]] לנוכח התמורות בממשל העות'מאני.{{ש}} פרק ראשון: "דחיית הציונות והתגבשות האידאולוגיה הפלסטינית בעניין ארץ ישראל", עוסק בהלך הרוח האנטי-ציוני בקרב הערבים הפלסטינים לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועומד על הסיבות לו. פורת סוקר את ה[[אידאולוגיה]] של הלאומיות הערבית-הפלסטינית באותה תקופה ואת התמודדותה עם התמורות וההתרחבות ב[[היישוב|יישוב היהודי]].{{ש}} פרק שני: "מ"סוריה הדרומית" לפלסטין", מתאר את המצע הרעיוני לסוג של ריבונות ערבית-פלסטינית באזור ארץ ישראל, בדמותם של רעיונות: "[[סוריה הגדולה]]", אשר נשען על המימד ההיסטורי, ו"סוריה הדרומית", וקשיי מימושם.{{ש}} פרק שלישי: "העימות עם השלטון הבריטי", סוקר את מגוון הפעולות שנקטו גופים וארגונים פלסטינים מול הממלכה המאוחדת שליטת הארץ על פי החלטת "[[חבר הלאומים]]". הן כללו את יציאתן של משלחות פלסטיניות ל[[לונדון]], מפגשים עם [[מדינאי]]ם בריטים רמי מעלה, והתמודדות עם הצעותהם שרובן נדחו.{{ש}} פרק רביעי: "עלייתו של אל-חאג' [[אמין אל חוסייני]]", מתאר את מינויו ל[[מופתי]] של ירושלים ואת כינון "[[המועצה המוסלמית העליונה]]", אשר הייתה בשליטתו הבלעדית.{{ש}} פרק חמישי: "תקורתה של האופוזיציה והתפתחותה", מתאר את עליית האופוזיצה להנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית, שנקראה "סיעת הנשאשיבים" על שם ראשיה בני [[משפחת נשאשיבי]] מ[[ירושלים]].{{ש}} פרק שישי: "המפנה, 1929-1924", מתאר את התמורה במחצית השנייה של [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]]: הוועד הפועל הפלסטיני התארגן מחדש ולראשו נבחר מוסא כאזם אל-חוסייני, וכן עלו כוחות חדשים ורדיקליים יותר ובראשם חמדי אל-חוסייני מ[[עזה]].{{ש}} פרק שביעי: הסכסוך סביב "[[הכותל המערבי|הכותל-המערבי]]" והשלכותיו".{{ש}} פרק שמיני: "בחינות ארגוניות וחברתיות בהתפתחות התנועה", עוסק בגיבושן של מסגרות ארגוניות ובקשר שבין [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] לבין [[הנוצרים בישראל|העדות הנוצריות בארץ]].{{ש}} בסיום הכרך הובאו סיכום, נספחים, מקורות ומפתחות.
 ===כרך ב: ממהומות למרידה, התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929===