לדלג לתוכן

שומרונים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
מ ניקוי אחרי דניאל ונטורה
שורה 23: שורה 23:


השומרונים היום טוענים, שהם צאצאי השבטים הישראלים: אפרים ומנשה, אשר לא גלו עם שאר [[עשרת השבטים|עשרת שבטי]] [[ממלכת ישראל]] ב[[גלות אשור]] אשר אירעה בשנת [[722 לפנה"ס]].
השומרונים היום טוענים, שהם צאצאי השבטים הישראלים: אפרים ומנשה, אשר לא גלו עם שאר [[עשרת השבטים|עשרת שבטי]] [[ממלכת ישראל]] ב[[גלות אשור]] אשר אירעה בשנת [[722 לפנה"ס]].

===דעת המקרא וחז"ל===

{{הפניה לערך מורחב|כותים}}

מוצאם של השומרונים שנוי במחלוקת רבה. [[יהודים|יהודי]] ארץ ישראל ב[[תקופת בית שני]] ראו בהם עם זר, אשר הוגלה לארץ על ידי [[סנחריב]] מלך [[אשור]]. בספר [[מלכים ב]] פרק יז מופיע שעם הגליית שומרון בידי תגלת שלמנאסר את שבטי ישראל למדי ולחבור הביא מכותא גולים לארץ ישראל. זה היה הנוהג 'לבלבל את האומות' כדי למנוע מצב של מרידה.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן, וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ. כה וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם. כו וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר, הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח-בָּם אֶת-הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים, אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כז וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר: הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם; וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כח וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית-אֵל; וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת-יְהוָה. כט וַיִּהְיוּ עֹשִׂים, גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו; וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם...

לב וַיִּהְיוּ יְרֵאִים, אֶת יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת. לג אֶת יְהוָה, הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם. לד עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים, כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים - אֵינָם יְרֵאִים אֶתיְהוָה וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.}}

ב[[לשון חז"ל]] נקראו השומרונים בשם [[כותים]] משום שעל פי הטענה מרביתם הוגלו מסביבת העיר [[כות]] שבדרום [[עיראק]] לאזור השומרון. שמם הנוסף בחז"ל הוא 'גרי אריות', על שם שהתגיירו וקבלו מצוות בגלל האריות שאכלו בהם, מונח זה נתפס אצל השומרונים ככינוי גנאי, משום שהם רואים את עצמם כצאצאי בני ישראל שלא גלו לאשור.

חלק מחוקרי ה[[היסטוריה של עם ישראל]], משלבים בין שתי הטענות, באומרם שהשומרונים הם אכן צאצאים של תושבי ממלכת ישראל, אך הם גם קלטו בתוכם את המגורשים שהגיעו מארצות זרות.

השומרונים אינם רואים עצמם כעם בפני עצמו, אלא כשייכים לעם ישראל. מבחינת השומרונים עם ישראל מתחלק לשתי עדות: יהודים (על עדותיהם השונות) ושומרונים, כשהשומרונים הם אלה ששומרים על דת ישראל המקורית.

חז"ל בהגדרתם ההלכתית לשומרונים - כותים הגדירו בתחילה שישנם מצוות שהם שומרים כהלכה ואפילו אפשר ללמוד מהם את ההלכות האלה, אך לאחר תקופה נדחו השומרונים, לאחר שנמצא שהם עובדים עבודה זרה. (כך לפי חז"ל).


==היסטוריה==
==היסטוריה==

גרסה מ־13:09, 29 בינואר 2010

שומרונים
אוכלוסייה
כ-700
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
הר גריזים, חולון
שפות
עברית
ערבית
ארמית (בליטורגיה בלבד, מכונה ארמית שומרונית)
דת
הדת השומרונית
קבוצות אתניות קשורות
יהודים, כותים ואשורים

תבנית:שומרונים והר גריזים

כהן דת שומרוני מציג ספר תורה בבית הכנסת השומרוני בחולון, 1998

שומרונים (בשפתם שוֹ‏מְרִים, שומרי התורה או תורת משה) הם עם קדום וקבוצה אתנית-דתית המבוססת על נוסח ייחודי של התורה. השומרונים חיים כיום רק בארץ ישראל: בעיקר בהר גריזים ובעיר חולון. במהלך ההיסטוריה עברו על השומרונים פרעות ומעשי טבח, בעיקר על ידי הביזנטים והצלבנים. מתוך כלל השומרונים, שאוכלוסייתם מנתה מעל למיליון נפש בימיו של מנהיגם הנערץ, בבא רבה, במאה ה-4, שרדו, בתחילת המאה ה-20, 150 נפש בלבד. בשנת 2007 מנו השומרונים מעל 700 איש‏‏[1]. לפי אומדן עדת השומרונים מונה בשנת 2008 כ-750 נפשות.

מוצאם

לפי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד הם תולים בחילוקי הדעות בדבר ה"מקום המובחר" לשם בנית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים. ולכן, לפי המסורת שבידם, יהושע בן נון בנה את המשכן בהר גריזים באתר על ההר שהם מכנים "גבעות עולם". בהר כיהנו ככהנים גדולים פינחס בן אליעזר כהן גדול, בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן ובניו. המשכן, בהר גריזים, הוכר על ידי כל שבטי ישראל. הם מצביעים של שושלת בניאהרון הכהן כפי שמופיע בספר דברי הימים:

בְּנֵי, לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי. וּבְנֵי, קְהָת עַמְרָם יִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל. וּבְנֵי עַמְרָם, אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם; וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת-פִּינְחָס, פִּינְחָס הֹלִיד אֶת-אֲבִישׁוּעַ. וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת-בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת-עֻזִּי .

לאבישוע המוזכר בסוף השלשלת הם מיחסים את כתיבת ספר התורה המצוי עד היום ברשותם הוא ספר אבישע. מקום קבורתם של פנחס ובניו בגבעת פינחס הוא הכפר הערבי עוורתא נחשב למקום קדוש לעדת השומרונים. לתקופה זו, שבה היה המשכן בהר גריזים, קוראים השומרונים "רַ‏חוּ‏תה" - ימי הרצון.

השומרונים מספרים על סכסוך שפרץ בין עלי הכהן שהיה מזרע איתמר הכהן לבין עזי הכהן (ראו לעיל בשושלת). כתוצאה מכך פרש עלי הכהן והקים את המשכן בשילה. רוב העם הלך אחרי עלי הכהן. לפי-כך יוצא כי הפרוד של עם ישראל נוצר על ידי השבטים שפרשו ולא קבלו את הדעה כי הר גריזים את ה"מקום בו בחר ה'".

בסוף ימיו של עזי הכהן החלה תקופת "פנוּ‏תה", הסתרת הפנים , וזאת בעקבות נטישת הר גריזים. רק שבטי בני יוסף: שבט אפרים ושבט מנשה המשיכו לשמור על המסורת האמיתית. לכן, השומרונים קוראים לעצמם "שמֵרים" משום ששמרו, לדעתם, את תורת משה המקורית.

השומרונים היום טוענים, שהם צאצאי השבטים הישראלים: אפרים ומנשה, אשר לא גלו עם שאר עשרת שבטי ממלכת ישראל בגלות אשור אשר אירעה בשנת 722 לפנה"ס.

היסטוריה

שומרונים בתפילה על הר גריזים, פסח 1944

השומרונים והיהודים הגיעו למחלוקת בימי עזרא ונחמיה, בזמן בנין בית המקדש השני. הגולים ששבו מבבל לא ראו את השומרונים כיהודים ולכן סירבו לשתפם בבנין בית המקדש. אחרי כיבוש ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון השומרונים מרדו בו, בעקבות המרד הצבא היווני החריב את העיר שומרון והאזור היה למושבה צבאית מקדונית. כך עבר מרכז השומרונים לעיר שכם.

בשנת 111 או 108 לפני הספירה השמיד השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס את המקדש השומרוני על הר גריזים והרס את שכם, מרכזם של השומרונים. בזמן השלטון הרומאי היה השומרון חלק מפרובינקיית יהודה. השומרונים לא השתתפו במרד הגדול ומרד בר כוכבא ובעקבות דילול האוכלוסייה היהודית כתוצאה מן המרידות, האוכלוסייה השומרונית התפשטה מחוץ לחבל השומרון והפכה למרכיב העיקרי בפרובינקיה. ההערכה של השומרונים היא שמספרם במאה ה-4 - מאה ה-5 למיליון ומאתיים נפש‏‏[2]

האימפריה הביזנטית

ערך מורחב – התקופה הביזנטית בארץ ישראל

בבא רבה היה מנהיג בולט של עדת השומרונים במאה ה-4. הוא פעל כנגד הלחץ הרומאי על העדה השומרונית והאיסור על המילה שהוטל על השומרונים. כצעד ראשון הוא פתח בתי כנסת שהיו נעולים. בנה שמונה בתי כנסת חדשים ברחבי השומרון ויזם בניית מקואות טהרה.

בבא רבה ארגן גם את העם השומרוני בארץ ישראל. הוא חילק את הארץ לאחד-עשר מחוזות שהשליטה בהם הוענקה למשפחות מכובדות. כן מינה מועצה לביצוע פעולות חינוך ולניהול בתי הכנסת. מינה שבעה שופטים בכפרי השומרון. הוא חי ב"תקופה השמינית" לכרונולוגיה השומרונית.

בבא רבה הוזמן לקונסטנטינופול, שם נאסר, מת ונקבר.

לאחר מותו פרצו ארבע מרידות של השומרונים: בשנת 484 השומרונים ביקש לנצל את המרד של אילוס (484 - 488) שבסיסו היה באנטיוכיה כדי לערער את השלטון בביזנטי בארץ ישראל. המרד זכה להצלחה ראשונית, אך המושל (דוכס - Dux) של ארץ ישראל הצליח לדכא את המרד והוציא את מנהיגו, יוסטאטס, להורג. המורדים נענשו ואף הוכנס חיל מצב ביזנטי בהר גריזים, הקודש לשומרונים.

המרד השני והמשמעותי ביותר של השומרונים נגד השלטון הביזנטי פרץ בראשית שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס בשנת 529. הרקע למרידה הגדולה הזאת היה המתח בין הנוצרים לשומרונים בארץ ישראל וגזירות הדת הקשות שנכפו על האוכלוסיה השומרונית על ידי השלטון הביזנטי. יחד עם זאת, הסיבות המיידיות שגרמו לפרוץ המרד אינן ידועות[3]. בראש המרד עמד שומרוני בשם יוליאנוס בן צבר (הידוע גם כיוליאנוס סברוס).

מיעוט המקורות לא מציג תמונה ברורה של מהלך המרד, אך נראה[4] שהמוקד היה באזור נאפוליס בשומרון. אש המרד אחזה עד מהרה כמעט בכל ארץ ישראל והמורדים ניצחו את היחידות הביזנטיות המעטות ששמרו על הסדר בפנים הארץ. המורדים בזזו כנסיות ורצחו נוצרים רבים ואף החריבו כפרים נוצרים שלמים. למרות ההצלחה הראשונית, התעשט השלטון הביזנטי וכוחות צבא רבים בראשותו של המושל הפרובינציה פלסטינה השלישית, תאודורוס סימוס, הביסו את המורדים בקרב מכריע. מעשי הנקם של השלטון הבינזטי היו קשות וכמה עשרות אלפי שומרונים נהרגו[5].

לאחר מכן היו עוד שתי מרידות שומרוניות - בשנת 555 (556) ובשנת 572. מרידות אלה גרמו לתגובות קשות של השלטון הביזנטי והדת השומרונית אף הוצאה מחוץ לחוק. אוכלוסייתם התדלדלה עד מאוד ההערכה היא כי הושמדו למעלה ממיליון שומרונים במרידות האלה [6].

הכיבוש הערבי

ניצחון המוסלמים בקרב ירמוך בשנת 634 הוביל לבריחתם של שומרונים רבים. במהלך המאה התשיעית השמידו המוסלמים בתי כנסת יהודים ושומרונים רבים. במאה העשירית השתפרו היחסים בין המוסלמים, היהודים והשומרונים. במאה הארבע-עשרה שלטו בארץ הממלוכים, שפגעו באתרים המקודשים לשומרונים והפכו אותם למסגדים. שומרונים רבים אוסלמו.

האימפריה העות'מאנית

בסוף התקופה הממלוכית התמעטו השומרונים עד היותם לעדה קטנה - כחמש מאות. [7] כעבור 150 שנות השלטון העות'מאני נשארה רק הקהילה השומרונית בשכם. [8].

בשנת 1625 - 1626 משפחות השומרונים שנותרו עברו לגור בשכם. בין השאר, הקהילה בשכם קלטה את השומרונים מדמשק, אשר נרדפו שם. מושלי דמשק ערכו טבח כללי באלפי שומרונים ורבים מאלה שנותרו בחיים המירו את דתם. ‏‏[9] שכם שימשה מקלט בטוח לשומרונים. ידוע על סופרים, פייטנים, תאולוגיים, רופאים שהיו בשנים האלה בעיר. עם זאת, נוסע קראי מספר כי בשנת 1640 הוא מצא בשכם שתים-עשרה משפחות יהודיות ורק עשר משפחות שומרוניות.

בראשית המאה ה-17 אירע אסון לעדה השומרונית: מנהיגה הדתי, הנצר האחרון מגזע בני אהרון, הכהן הגדול, שלמה בן פנחס, מת. מאז, במשך 300 שנה, ממלאים את מקומו הלוויים מזרע עוזיאל בן קהת, דוֹ‏ד משה רבנו. הכהן הראשון מבית לוי היה צדקה בן טוביה. [10]

באמצע המאה ה-18 הצליח שומרוני בעל השפעה משכם, אברהם בן יעקב הדפני, לרכוש בראש הר גריזים חלקת אדמה לשם הקרבת זבח הפסח. כך חודשה המסורת של הקרבת זבח הפסח על ההר. אך לאחר מותו, משנת 1785 עד 1820, נאסר על השומרונים לעלות להר לשם הקרבת זבח הפסח.

רעידת האדמה בשכם בשנת 1837 גבתה עשרים נפש מהשומרונים מתוך קהילה של 200 נפש.

בסכנת כליה

בשנים 1831 - 1840, אברהים פחה המצרי שלט על סוריה ועל ארץ ישראל. אברהים פחה התנכל לעדה השומרונים והחלה תקופה קשה בתולדותם. ד"ר א. לוי, מזכירו של משה מונטפיורי שביקר בשכם בחודש אב שנת תקצ"ח 1838 כותב על הפחה: "נחשבו לו השומרונים לעובדי אלילים, אשר לא אבה לתת להם ניר בארצו. ותהי להם עת צרה אשר כמוה לא נהייתה, כי ידעו כי נכון המַ‏וֳ‏ת מידו" [11] לאחר גירוש המצרים מארץ ישראל, בשנת 1840, אליזבט רוג'רס, אשת הקונסול האנגלי, כותבת כי תושבי שכם רדפו אותם באכזריות מפני שלא רצו לקבל עליהם את דת האסלאם. חכמי הדת המוסלמים טענו שלשומרונים אין דת ואין זכות לחיות במשטר האסלאם, היות שהם אינם מאמינים באחד מהספרים שנכתבו ברוח הקודש: תורת משה, הברית החדשה, ספר תהילים, הנביאים או הקוראן.

השומרונים טענו כי הם מאמינים לחמישה חומשי תורת משה. אולם המוסלמים שלא ידעו את לשון הקודש ולא את כתב היד השומרוני, לא קיבלו את דבריהם.

השומרונים פנו בבקשה לעזרה אל הרב הראשי של יהודי ירושלים, רב חיים אברהם גאגין, המכונה מירקאדו גאגין, שהיה החכם באשי [12]. בשנת 1841 הרב נתן לשומרונים תעודה בכתב המאשרת כי "העם השומרוני הוא ענף מבני ישראל המודה באמיתות התורה".

הסכנה לשומרונים בשכם לא הייתה מדומה שכן בדמשק, במאה ה-17, קרה אירוע דומה ורוב חברי העדה נרצחו[13].

ממשלות צרפת ואנגליה התערבו בדבר וביקשו משהשלטון העות'מאני להגן על השומרונים. השומרונים נותרו בחיים, אך כל רכושם ועושרם נשדד. בשנת 1838 נמנו בשכם 150 נפש, בשנת 1876 - 135 ובשנת 1901 - 152. במפקד ממשלת המנדט נמנו בשנת 1922 163 נפש: 83 גברים ו-80 נשים.

על רדיפות נגד השומרונים תעיד עובדה נוספת, המורגשת עד היום בשומרון. משפחות מוסלמיות מרובות באזור מתייחסות לשומרונים: משפחת סמרה מטול כרם, הנחשבת לאחת המשפחות החשובות באזור, דאר שירי-עיש, משפחת סוחרי תבואה עשירה, משפחת בית צופאן המשכילה מכפר קדום ומשפחת הדנפים בירושלים, משומרי המסגדים על הר הבית. יצחק בן צבי, לימים נשיא מדינת ישראל ואז חוקר תולדות השומרונים, מציין בספרו כי מספר הנפשות של כל אחת מהמשפחות הללו עולה על מספר בני העדה השומרונית כולה. וקובע כי העדה הקטנה היא שריד מאומה היסטורית ואמיצה. [14]

אוכלוסייה

במאה ה-4 מנו השומרונים יותר ממיליון נפש. עקב רדיפות ירד מספרם ואחרי התבוסה במרד של שנת 529 נותרו בקהילה כ-200,000 נפש בלבד.

במאה ה-12 הצטמצם מספרם לכ-2,000. במאה ה-16 מנתה הקהילה כ-200 שומרונים, במאה ה-17 - 140, במאות ה-18 וה-19 - כ-150. ב-1919 דיווח של נשיונל ג'אוגרפיק העריך את מספרם בפחות מ-150. בתקופה זו היו מבני העדה השומרונית שהמירו את דתם לאסלאם. כך לדוגמה, אחת המשפחות החשובות בעיר שכם קרויה בשם משפחת "סמרה" - שם המעיד על המוצא השומרוני.

במהלך המאה ה-20 גדל מספר השומרונים בצורה ניכרת, בעיקר בשל העובדה ששומרונים רבים עזבו את שכם והתחילו לשאת נשים יהודיות שהסתפחו לקהילה. ב-1948 היה מספר בני הקהילה 250 נפש, מהם 192 בשכם ו-58 בתל אביב (לימים עברו לחולון). ב-1969 היו 414 שומרונים וב-1997 - 595. במחקר שנערך ב-2003 ומיפה את כל השומרונים נספרו 654 שומרונים, מתוכם כ-30 נשים ממוצא יהודי שנישאו לשומרונים (כמעט כולן בחולון). הפורשים מהקהילה אינם נספרים במניין השומרונים.

עדיפות לזכרים

בעדת השומרונים, מסיבה לא ידועה, יש יותר לידות של זכרים לעומת לידות של נקבות[דרוש מקור]. כך נוצר מחסור הנשים בזיווגים בעדה. משפחות להן היו בנות יכלו ביתר קלות להשיג כלות עבור אחיהם, אחרים נאלצו לחפש כלות מחוץ לעדה. היה מקובל לערוך עיסקות חליפין, כאשר הבת משודכת לבן משפחה שנייה רק בתנאי שבת מהמשפחה האחרת תשודך למשפחה הראשונה. על מנת להבטיח זאת היו שידוכים רבים בתוך המשפחה המורחבת, תופעה שגרמה לריבוי המומים כתוצאה מנישואי קרובים ‏‏[15].

מספרם הקטן של השומרונים, בצירוף סירוב היסטורי לקבל מומרים מוביל למחלות גנטיות בקהילה. כדי להילחם בכך הוחלט כי לגברים שומרונים יותר להינשא ללא שומרוניות בתנאי שהן תקבלנה את מנהגי השומרונים. הנישואים הראשונים מסוג זה נערכו ב-1924 בין שומרוני בשם יפת צדקה שהיגר משכם ליפו לבין מרים חייקין, יהודייה שעלתה מרוסיה. הנישואים בתוך הקהילה מבוקרים על ידי גנטיקאים מבית החולים תל השומר. מקרי הנשירה מהקהילה נדירים. למרות מספרם הקטן אין נשקפת לשומרונים סכנת התבוללות שכן מספרם הולך וגדל בקצב ניכר.

לפי הערכת כהן יפת, מנכ"ל מוזיאון השומרונים - גריזים עד 2007 הצטרפו לעדה השומרונית 60 נשים יהודיות, נשים בודדות מוסלמיות מטורקיה ובעשור האחרון גם הגיעו כלות מאוקראינה. לדבריו תהליך קבלת עיקרי הדת השומרונית והשתלבות של הכלות הזרות עבר בהצלחה. הסיבה לכך היא שהדרישות הדתיות מהנשים בעדה השומרונית אינן רבות.

הפריסה היישובית

מידע היסטורי ושרידים ארכאולוגיים של אוכלוסייה שומרונית נמצאו בעיקר בחבל ארץ השומרון אך גם בשאר חבלי ארץ ישראל ובארצות השכנות, בעיקר סוריה ומצרים.

רשימת האתרים השומרונים
השומרון הצפון המרכז הדרום ארצות שכנות
הר גריזים[16] בית שאן [17] חולון [16] עזה דמשק
שכם[16] חורבת קסטרא קיסריה[18] אשקלון קהיר
קדומים [19][20][21]

[22]

מגידו או לגיו
או כפר עותנאי [23] 		רמלה [24] רפיח (חצרים)[25] הר נבו (ירדן)[16]
ח'רבת סמארה [16] עיר בהר הכרמל [26] נתניה[1] ים סוף אי השומרונים [25] צור (לבנון)
קריית צברין [27] עכו [28] בית דגן
שלם רבתה [25] [20] יפו[29]
עוורתא[16] יבנה[30]
כפר עלאר [31] צור נתן [21]
קריית בית נמארה [16] שעלבים

[32] [25] [16]

- טירה
קריית טירה
[16]
אבנתה, יאלן מורא צריפין [34]
שבי שומרון
אל ח'רבה [21] 		לוד
סבסטיה [21] אמאוס [35]
חג'ה [36]

מבחנים גנטיים

מבחנים גנטיים ומחקרים דמוגרפיים נעשו בעדה השומרונית משנות ה-60. ניתוח אילן יוחסין, עץ משפחה, ב-13 הדורות האחרונים מראה כי לשומרונים ארבעה ענפים משפחתיים: צדקה - משבט מנשה, יהושע-מרחיב - משבט אפרים, הדנפי (ששוני ואלטיף) - שבט אפרים והכהנים - שבט לוי.

בין מסקנות המחקר של יוסי הלל היו:

  • המגוון הגנטי נמוך יותר בעדה השומרונית מאשר בקבוצות אוכלוסייה אחרות. סיבה אפשרית לכך: שיעור הנישואין הגבוה בתוך העדה הקטנה.
  • המרחק הגנטי FTS שנמדד בכרומוזום Y, דהיינו אצל הזכרים בלבד, המצביע על השוני במוצא האוכלוסייה הראה כי השומרונים קרובים ליהודים וניתן לשער כי קיים מוצא משותף, השומרונים והפלסטינים רחוקים זה מזה. כמו כן אצל השומרונים קיימים אללים ממוצא נדיר, שאינו קיים באוכלוסיות אחרות.
  • בכרומוזומים שאינם כרומוזומי מין (autosomes), יש דמיון רב יותר בין השומרונים לבין האוכלוסייה הפלסטינית. לא כך בכרומוזום המין Y, שבא לידי ביטוי רק בגברים.

קיימות סיבות אפשריות לכך והן נתמכות בעדויות היסטוריות. השומרונים המירו את דתם לדת האסלאם ונטמעו באוכלוסייה המקומית. בנות השומרונים נישאו למקומיים ומכאן הדמיון בגנים הלא-מיניים. מוות של גברים שומרונים במלחמות גורם לקיטון האוכלוסייה היוצר סחף גנטי.

השומרונים כיום

קובץ:Har gerizim 007.jpg
שומרוני בבגד חג - בחג הסוכות - מהלך ברחוב הראשי - מול חלקת הקרבת קרבן הפסח
שומרונים על פסגת הר גריזים בחג השבועות (3 ביוני 2006). ברקע רואים את קברו של השייח' ע'נאם

יותר ממחצית השומרונים מתגוררים כיום בחולון והשאר בעיקר בשכונת קריית לוזה שבהר גריזים. כמו כן יש ארבע משפחות ביישובים אחרים בארץ: שתי משפחות בבנימינה וגבעת עדה, משפחה אחת באשדוד ומשפחה אחת במתן. עד לפני האינתיפאדה הראשונה היו שומרונים שהתגוררו בתוך שכם, בשכונה השומרונית העתיקה, אך כיום עברו להר גריזים, בתחום שליטה צבאית ישראלית, סמוך ליישוב היהודי הר ברכה. השכונה השומרונית בחולון, נווה פנחס, הוקמה ב-1954 ביוזמת הנשיא יצחק בן צבי. לכל בני הקהילה, מרחבי הארץ, יש בתי מגורים בקריית לוזה בשכם, אליהם הם עולים לרגל בשלושת הרגלים, המקובלים להם כמו שהם מקובלים ביהדות. רוב שומרוני חולון (ובעיקר הדור הצעיר) דוברים עברית כשפת אם ואילו השומרונים תושבי הר גריזים דוברים ערבית, אך שולטים גם בעברית.

לכל השומרונים יש אזרחות ישראלית. לתושבי קריית לוזה שנכללת בתחום המוניציפלי של שכם יש גם אזרחות פלסטינית. השומרונים מוכרים כמיעוט ברשות הפלסטינית ויש להם נציג במועצה הלאומית הפלסטינית. כקהילה קטנה הנמצאת בין שתי קבוצות יריבות, השומרונים נמנעים מלתמוך בגלוי באחד מהצדדים. ב-2004 מת הכהן הגדול השומרוני שלום בן עמרם והוחלף באלעזר בן צדקה. הכהן הגדול השומרוני נבחר בהתאם לגילו והוא ממשפחת הכהונה ומתגורר בהר גריזים.

ארבעה בתי אב

הקהילה השומרונית נוהגת לערוך מעקב מדויק אחר מספר בני העדה. נכון ל-1 בינואר 2009 מונה העדה 723 נפש: כמחצית בשכם ומחצית בחולון. אין שומרונים מחוץ לארץ ישראל.[37]קהילת השומרונים מחולקת לארבעה בתי אב[38]:

  • בית הכהנים (משפחת כהן), משתייכים לשבט לוי, מספרם 186 נפשות (137 בהר גריזים ו-49 בחולון)
  • בית הצפרי (משפחת צדקה), משבט מנשה, מספרם 139 נפשות (11 בהר גריזים ו-128 בחולון)
  • בית הדנפי (משפחת אלטיף ,משפחת ששוני ושרידי משפחת משלמה ומשפחת שלבי), משבט אפרים, מספרם 212 נפשות (137 בהר גריזים ו-75 בחולון)
  • בית מרחיב (משפחת מרחיב ומשפחת יהושע), משבט אפרים, מספרם 117 נפשות (23 בהר גריזים ו-94 בחולון) -

שושלת בית המטרי משבט בנימין כלתה בשנות ה-60 עם מותה של ופיקה בת בנימים אל-מטרי בחולון.


מספרי הנפשות למשפחות נכונים ל-2003

א.ב. - חדשות השומרונים

לעדת השומרונים יש כתב עת בשם "א.ב. - חדשות השומרונים". העיתון מופיע בארבע שפות, עם כתבים שונים: בערבית, בשומרונית עתיקה היא הישראלית מימי בית ראשון, אנגלית ועברית מודרנית. החוברת הראשונה יצאה בשנת 1969, ועורכיו מאז היווסדו הם האחים בנימים ויפת בני רצון צדקה או בשמו השומרוני: רצון בן בנימים בן שלח צדקה הצפרי, שנפטר בשנת 1990. כתב העת עוסק בענייני היום, רשימות ומחקרים על העדה. בנוסף, מציין הוא ילדים שנולדו, חגים, ונושאי עניין אחרים של העדה.

אמונה, חגים ומנהגים

ערך מורחב – הדת השומרונית

הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי השומרונים הם "השומרים", כלומר שומרי התורה, לפי הנוסח המצוי בידם. הם מדגישים את נאמנותם לדת משה. לשומרונים גרסה משלהם לחגים המקובלים ביהדות וכן מנהגיהם שונים מאלה הנהוגים בעם היהודי. עיקרי אמונתם מתבטאים בנוסח קצר זה: [39]

אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם.

קובץ:Har gerizim 059.jpg
ספר דברים המקראי לעומת ספר דברים השומרוני - נמצא במוזיאון השומרונים - גריזים - ראו את חלל הריק בדיבר העשירי בספר המקראי

השומרונים מאמינים בחמשת עיקרי האמונה הבאים:

  • קיום אל אחד, אלוהי ישראל. אמונה היא באחדות הבורא שהיא אחדות מוחלטת. הוא - עילת העילות, והוא ממלא את העולם כולו. טבעו לא ניתן להבנת בני האדם, אלא לפי מעשיו ועל-פי התגלותו לעמו וחסדיו שהראה להם.
  • הספר הקדוש היחיד הוא תורת משה שהוכתבה למשה בן עמרם. הם נאמנים רק לקיום החוקים הכתובים בתורה, ולא מקבלים על עצמם את התורה שבעל-פה. התורה נבראה לפני בריאת העולם ומי שעוסק בה מובטח לו שיש לו חלק בעולם הבא. השינוי העיקרי שבו לעומת התורה שבידי היהודים הוא כי בעשרת הדברות בדיבר העשירי מופיעה הפרשה הקשורה בבניית המזבח בהר גריזים. (ראו תמונה משמאל)
  • משה הוא לא רק אדון הנביאים אלא גם הנביא היחיד שקם מעולם. "ולא קם כמשה" - הוא מקרא מפורש. משה איננו אדם ככל ילוד אישה - הוא יצור מיוחד במינו. הוא דומה יותר למלאך מאשר לאדם. רוב התפילות מקושרות עם משה. לו מוקדשת השירה ומבחר האגדות. הוא גם הגואל העתיד לבוא - "התהב" - המשיח, שיביאו גאולה לעולם ולעולם כולו.
  • העיקרון החמישי הוא מעט מאוחר: האמונה בתורת הגמול ובעולם הבא. השומרונים מאמינים ביום נקם ושלם (אחרית הימים) שבו דמות בשם תַּהֵבּ (נביא, אולי משה) תביא לתחיית המתים.

סיפורי עם

בכנס מחקרי יהודה ושומרון מטעם מכון המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל, בשנת 2003, תיאר החוקר דב נוי אפיונים של סיפורי העם של השומרונים.[40]. נוי התייחס לקובץ של 12 האגדות השומרוניות שנכללו באסופה שחיבר רצון צדקה, שהיה עורך בטאון השומרונים. הסיפורים עוסקים בעבר ההיסטורי של השומרונים. הסיפור הראשון הוא על בת עמרם בן עקבון הכהן. הסיפור האחרון הוא על נישואי הברכה של פנחס הכהן. לפי נוי נמצאים בארכיון הסיפורים באוניברסיטת חיפה 56 סיפורים של השומרונים. בחקר הסיפור העממי מקובל להגדיר 15 מאפיינים לסיפורי עם. בסיפורי העם של השומרונים מצויים 8 והם: דיבור ישיר, חזרות, שילוש (שלושה גיבורים), משחק מילים, שאלות רטוריות, עימות בין הדמויות הפועלות, מוטיבים על טבעיים ומשאלה כמוסה.

כתבי יד שומרונים

ערך מורחב – אוסף פירקוביץ

אוסף פירקוביץ נוצר בדרך שבה כתבי יד שומרוניים רבים נצברו בספריות ציבוריות, אוניברסיטאיות ופרטיות באירופה ובצפון אמריקה. מצבה הדחוק של הקהילה השומרונית בשכם, שבין המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-19 נמצאה פעמים רבות על סף כיליון מוחלט, גרם למכירת כתבי היד. רוב אוצרותיה הרוחניים של הקהילה נמכרו, ברוב המקרים תמורת סכום כסף זעום. כ-4,000 כתבי יד של השומרונים מפוזרים בספריות ברחבי תבל. רק מאות בודדות של כתבי יד נותרו בידי השומרונים עד היום. האוספים הבולטים של כתבי יד שומרוניים מצויים במנצ'סטר, בספריית בודליאנה באוקספורד, בספריית האוניברסיטה של מדינת מישיגן באיסט לאנסינג ובספרייה הלאומית בפריז.[41]

לקריאה נוספת

  • רפאל קירכהיים, כרמי שומרון, פרנקפורט תרי"א
  • יצחק בן צבי, ספר השומרונים, יד יצחק בן צבי, תש"ל.(מהדורה ראשונה תרצ"ה)
  • דנצ'ו ארנון, השומרונים, בישול מסורות מנהגים, ראש ירוק 1999.
  • אדם זרטל, עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת למשכל הוצאה לאור והפצה בע"מ - מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב, 2000
  • אפרים שטרן וחנן אשל, ספר השומרונים, יד יצחק בן צבי, תשס"ב.
  • מנחם מור, משומרון לשכם, מרכז זלמן שזר, 2003.
  • על חג השבועות אצל השומרונים א.ב. - חדשות השומרונים, גיליון 840-837, 6 יוני 2003

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שומרונים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שומרונים

הערות שוליים

  1. ^ ‏Developed Community", A.B. The Samaritan News Bi-Weekly Magazine, November 1, 2007‏
  2. ^ ‏ אתר מוזיאון השומרונים‏
  3. ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסמלמה, יד בן צבי, תשמ"ח, כרך א ע"מ 284
  4. ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסמלמה, יד בן צבי, תשמ"ח, כרך א ע"מ 282864
  5. ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסמלמה, יד בן צבי, תשמ"ח, כרך א ע"מ 288
  6. ^ מקור: http://the-samaritans.com/Manuala.pdf (עמוד 5). ( הקישור אינו פועל יותר)
  7. ^ לפי יצחק בן צבי כנראה מדובר במשפחות, עמוד 31 לספרו
  8. ^ היישוב השומרוני הדל שהיה בעזה וביפו הפסיק להתקיים בסוף המאה ה-18 או תחילת המאה ה-19
  9. ^ ‏בדמשק יש עד היום משפחות חשובות המתייחסות לשומרונים.‏
  10. ^ המקור: יצחק בן צבי. הוצאה מחודשת, תשל"ו
  11. ^ מקור:יצחק בן צבי, עמוד 36
  12. ^ הנציג העליון של בני הדת היהודית בעיני השלטון
  13. ^ מקור: שם, עמוד 38
  14. ^ מקור: שם, עמוד 39
  15. ^ ‏בביקור בשכונה השומרונית בשכם ניתן להבחין במומים הנראים לעיני המבקר‏
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 בית כנסת
  17. ^ בחורבות בית שאן נמצאו שברי מנורות עם כתובות שומרוניות - המקור: יצחק בן צבי, עמוד 81
  18. ^ Archaeological World
  19. ^ ח'רבת עספה מדרום ליישוב הנוכחי של קדומים. ייתכן כי האתר בקדומים הוא חלק מהיישוב השומרוני בשם (עצפה). ממצאים שומרוניים במוזיאון "קדם" לארכאולוגיה
  20. ^ 1 2 קברים
  21. ^ 1 2 3 4 מיקוואות
  22. ^ עצאפה היה בו יישוב שומרוני עתיק מזמן קדמון עד סוף ימי מסעי הצלב - המקור : יצחק בן צבי, עמ' 70
  23. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         רן שפירא, מקווה עתיק מתחת לכלא, באתר הארץ, 25.10.2004 רשות העתיקות - הונפקה גיליונית תערוכה של פסיספס כלא מגידו (לגיו)
  24. ^ לפי היסטוריונים ערבים היה בה יישוב ערבי גדול המקור: יצחק בן צבי, עמ'93
  25. ^ 1 2 3 4 המקור: 'יצחק בן צבי ספר השומרונים
  26. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         רן שפירא, לכאן נמלטה בת הכהן כשרצו להשיאה נגד רצונה, באתר הארץ, 4.5.2004
  27. ^ ספי בן יוסף, מתחת לתאנה בחורבת צברין, ynet טיולים בארץ
  28. ^ בתקופה הביזנטית נקראה העיר בשם "סמאריטיקה" בשל שרוב האוכלוסייה הייתה השומרונית מקור: שם, עמ' 96
  29. ^ היישוב בעיר התקיים עד 1839 המקור: שם עמ' 107
  30. ^ איתמר טקסל, אוניברסיטת תל אביב וסביבתה הכפרית בתקופה הביזנטית – שונות אתנית במישור החוף המרכזי - רשות העתיקות
  31. ^ בנימין מזר, 'כתובת עברית בכפר עלאר', ידיעות, יח (תשי"ד), עמ' 154-1 מתוך המאמר של זאב ספראי בקתדרה
  32. ^ א"ל סוקניק, 'בית הכנסת בשעלבים', עלון אגף העתיקות, ב, עמ' 31-32
  33. ^ מרכז שומרוני קדום. היה פעם מושב הכהן הגדול. המקור: יצחק בן צבי, עמוד 72
  34. ^ היה בה ישוב שומרוני עד לפני 300 שנה מקור: שם, עמ'95
  35. ^ כתובות ומזוזות שומרוניות נמצאו במקום - המקור: יצחק בן צבי, עמ' 82
  36. ^ השם בכתובים : קריית חג'ה
  37. ^ אם יצא שומרוני לחו"ל ויישאר שם בקביעות הוא יוצא מהעדה
  38. ^ המספרים מעודכנים לשנת 2003. השומרונים הבודדים שמתגוררים ביישובים אחרים מוצאם מחולון ועל כן נספרים כתושבי חולון. בית הדנפי המונה כאמור 235 נפשות כולל גם שני שרידים אחרונים למשפחות נוספות ששייכות לבית אב זה: משפחת אמסלם ומשפחת שלבי. אחד מהם (ממשפחת שלבי) נפטר אחרי שנת 2003.
  39. ^ המקור:יד יצחק בן צבי, עמוד 137
  40. ^ הפרטים הובאו בחוברת חדשות השומרונים 837-840 6 ביוני 2003
  41. ^ המקור: בנימים צדקה

תבנית:Link FAתבנית:Link FA

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שומרונים&oldid=8197746"