שיאה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אליצור יחיא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה מתמשכת}} |
{{בעבודה מתמשכת}} |
||
{{מיון}}[[קובץ:Vitellaria paradoxa MS 6563.JPG|שמאל|ממוזער|עץ שיה]] |
{{מיון}}[[קובץ:Vitellaria paradoxa MS 6563.JPG|שמאל|ממוזער|עץ שיה]] |
||
{{אין לבלבל עם|צ'יה}} |
|||
ה'''שיאה''' (בלועזית:'''shea tree''', '''shi tree'''. נקרא גם: '''Vitellaria paradoxa''') הוא עץ פרי [[אפריקה|אפריקני]] ממשפחת ה[[ספוטיים]] והמין היחיד ב[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] ויטלאריה. הוא עץ נשיר, וגובהו הממוצע נע בין 7–15 מטרים. |
ה'''שיאה''' (בלועזית:'''shea tree''', '''shi tree'''. נקרא גם: '''Vitellaria paradoxa''') הוא עץ פרי [[אפריקה|אפריקני]] ממשפחת ה[[ספוטיים]] והמין היחיד ב[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] ויטלאריה. הוא עץ נשיר, וגובהו הממוצע נע בין 7–15 מטרים. |
||
גרסה מ־00:30, 9 בפברואר 2021
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | ||
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
מצב שימור | |
---|---|
| |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | צמחים וסקולריים |
סדרה: | אברשאים |
משפחה: | ספוטיים |
סוג: | Vitellaria |
מין: | שיאה |
שם מדעי | |
Gaertner | |
תחום תפוצה | |
השיאה (בלועזית:shea tree, shi tree. נקרא גם: Vitellaria paradoxa) הוא עץ פרי אפריקני ממשפחת הספוטיים והמין היחיד בסוג ויטלאריה. הוא עץ נשיר, וגובהו הממוצע נע בין 7–15 מטרים.
אך עשוי להגיע גם לגובה 25 מטרים וקוטר הגזע לכשני מטרים.
הפרי הוא אגוז שתכולת הזרע שלו עשירה בשומן שממנו מפיקים את חמאת השיאה. האגוז מרכיב חשוב בתזונה באפריקה ויש לו ייעודים נוספים. העץ נמצא ברשימת הIUCN בין המינים בסכנת הכחדה, עקב ריבוי שריפות וניצול יתר.
שני תתי מינים מוכרים: נילוטיקה (nilotica ) במזרח אפריקה, ופרדוקסה (paradoxa) במערב אפריקה.
תיאור
העץ מתחיל להניב פרי בגיל 10–15. כשהתפוקה המרבית מושגת בין שנתו ה20 ל-30. העץ ממשיך לתת פירות כ-200 שנה. הפירות גדולים וצורתם דומה לשזיף. תנובת עץ ממוצעת בין 15 ל20 קילוגרם של פרי, כשהשיא יכול להגיע לכ50 ק"ג. כל קילוגרם פרי שווה ל-400 גרם זרעים מיובשים.
תפוצה
עץ השיאה גדל פרא בחגורת הסוואנה היבשה של מערב ודרום מסנגל במערב לסודן ודרום סודן במזרח, ולרגלי הרמות האתיופיות. בשטחן של -19 מדינות ברחבי יבשת אפריקה, כלומר בנין, בורקינה פאסו, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, צ'אד, אתיופיה, גאנה, גינאה ביסאו, חוף השנהב, מאלי, ניז'ר, ניגריה, סנגל, סיירה לאון, דרום סודן, סודן, טוגו, אוגנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וגינאה.
בחפירות באזור הכפר סאוגה נמצאו עידויות לייצור חמאת שיאה במאה ה-14.
שימושים
לחמאת השיאה שימושים נרחבים משימוש למאכל ולמטרות רפואיות, במערב משמשת פחות למזון ומשולבת בתעשיית הקוסמטיקה. בגאנה ובניגריה מהווה מרכיב עיקרי בייצור הסבון האפריקאי. זחלים החיים על עץ השיאה משמשים אף הם למאכל. יש גרסאות של החמאה כשהיא מזוקקת בחימום ואז היא נוטה להיות לבנה וחלקה לעומת הכבושה בכבישה קרה שהיא בצבע שמנת צהבהבה ובעלת מרקם גרגרי במקצת. בחלק ממדינות אפריקה כמו בנין, חמאת שיאה משמשת לשמן בישול, כשעווה לאיטום, למספרות, להכנת נרות וכמרכיב במשחות רפואיות. הוא משמש על ידי יצרני כלי הקשה אפריקאיים מסורתיים כדי להגביר את עמידות העץ הטבעי ממנו עשויים הכלים.