לדלג לתוכן

שער ציון (בית חולים) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[בית חולים|בית החולים]] '''שער ציון''' (נקרא לעתים "שערי ציון") היה בית החולים ראשון ל[[יהודים]] ב[[יפו]]. בית החולים טיפל גם בתושבי [[מושבות העלייה הראשונה]] [[ראשון לציון]], [[מזכרת בתיה|עקרון]] ו[[פתח תקוה]] וכן [[נוה צדק]], [[נוה שלום]] ו[[תל אביב הקטנה]]. עד שנת [[1918]], בה פתחה [[ההסתדרות הציונית הדסה]] בית חולים בשכונת [[נוה שלום]], היה שער ציון בית החולים היהודי היחיד באזור.
[[בית חולים|בית החולים]] '''שער ציון''' (נקרא לעתים "שערי ציון") היה בית החולים ראשון ל[[יהודים]] ב[[יפו]]. בית החולים טיפל גם בתושבי [[מושבות העלייה הראשונה]] [[ראשון לציון]], [[מזכרת בתיה|עקרון]] ו[[פתח תקוה]] וכן [[נוה צדק]], [[נוה שלום]] ו[[תל אביב הקטנה]]. עד שנת [[1918]], בה פתחה [[ההסתדרות הציונית הדסה]] בית חולים בשכונת [[נוה שלום]], היה שער ציון בית החולים היהודי היחיד באזור.


בית החולים נוסד ב-[[1890]] בחדר שכור ביזמת [[יחיאל מיכל פינס]] וה[[רופא]] ד"ר [[מנחם שטיין]]. בשנת [[1891]] (בעת הגל השני של [[העלייה הראשונה]]), כאשר יפו מלאה בעולים חדשים והחלופה היחידה הייתה בית החולים של ה[[מיסיון]], נוצר הצורך לשכור מבנה גדול יותר. שכירת המבנה, שנבנה במקור כביתו של הקונסול ה[[אוסטרו-הונגריה|אוסטרו-הונגרי]] [[יעקב פאסקאל]]{{הערה|{{הארץ|דליה קרפל|הווקף היהודי|1.1631267|2 בפברואר 2012}}}}, מומנה על ידי חברת "[[עזרת ישראל (אגודה)|עזרת ישראל]]" של [[שמעון רוקח]], לשכת [[בני ברית]] ונדבנים מחו"ל ותחזוקתו מומנה גם על ידי הוועד הפועל של [[חובבי ציון]], ועד העיר יפו ( שהטיל מס על יצואני ה[[אתרוג]]ים לשם מימון המוסד) ובני קהילות בחו"ל אליהן נשלחו [[שד"ר]]ים מיוחדים. הבית הדו-קומתי כלל מרפאה, [[בית מרקחת]], "בית אסם ותבשיל" ואת משרד ועד העיר. שש עשרה מיטות בשישה חדרים נועדו ל[[אשפוז]] חולים. בבית החולים עבדו ד"ר שטיין ו"רופא המושבות" ד"ר [[אהרן מאיר מזי"א]]. מנהל בית החולים היה שמעון רוקח עצמו, ראש הוועד של יהודי יפו, בעוד מנהלו הרפואי היה ד"ר שטיין ובין השניים התגלעו מחלוקות על העברת כספים שנגבו לצורך בית החולים למימון פעילות הוועד.<ref> חנה רם, '''[http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/64103.html מחלוקת בקרב הנהגת העדה היהודית ביפו]''', [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] 64, יולי. הערה 40</ref>
בית החולים נוסד ב-[[1890]] בחדר שכור ביזמת [[יחיאל מיכל פינס]] וה[[רופא]] ד"ר [[מנחם שטיין]]. בשנת [[1891]] (בגל השני של [[העלייה הראשונה]]), כאשר יפו מלאה בעולים חדשים והחלופה היחידה הייתה בית החולים של ה[[מיסיון]], נוצר הצורך לשכור מבנה גדול יותר. שכירת המבנה, שנבנה במקור כביתו של הקונסול ה[[אוסטרו-הונגריה|אוסטרו-הונגרי]] [[יעקב פאסקאל]]{{הערה|{{הארץ|דליה קרפל|הווקף היהודי|1.1631267|2 בפברואר 2012}}}}, מומנה על ידי חברת "[[עזרת ישראל (אגודה)|עזרת ישראל]]" של [[שמעון רוקח]], לשכת [[בני ברית]] ונדבנים מחו"ל ותחזוקתו מומנה גם על ידי הוועד הפועל של [[חובבי ציון]], ועד העיר יפו ( שהטיל מס על יצואני ה[[אתרוג]]ים לשם מימון המוסד) ובני קהילות בחו"ל אליהן נשלחו [[שד"ר]]ים מיוחדים. הבית הדו-קומתי כלל מרפאה, [[בית מרקחת]], "בית אסם ותבשיל" ואת משרד ועד העיר. שש עשרה מיטות בשישה חדרים נועדו ל[[אשפוז]] חולים. בבית החולים עבדו ד"ר שטיין ו"רופא המושבות" ד"ר [[אהרן מאיר מזי"א]]. מנהל בית החולים היה שמעון רוקח עצמו, ראש הוועד של יהודי יפו, בעוד מנהלו הרפואי היה ד"ר שטיין ובין השניים התגלעו מחלוקות על העברת כספים שנגבו לצורך בית החולים למימון פעילות הוועד.<ref> חנה רם, '''[http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/64103.html מחלוקת בקרב הנהגת העדה היהודית ביפו]''', [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] 64, יולי. הערה 40</ref>


במגילת הייסוד של בית החולים נאמר שהוא פתוח "לכל בני ישראל, [[אשכנזים]] או [[יהודים ספרדים|ספרדים]] מבני העיר או מבני המושבים או מבני שאר הערים, ואפילו לאורחים העוברים ושבים או באים לרחוץ בים".
במגילת הייסוד של בית החולים נאמר שהוא פתוח "לכל בני ישראל, [[אשכנזים]] או [[יהודים ספרדים|ספרדים]] מבני העיר או מבני המושבים או מבני שאר הערים, ואפילו לאורחים העוברים ושבים או באים לרחוץ בים".

גרסה מ־07:30, 27 ביוני 2013

בית החולים שער ציון (נקרא לעתים "שערי ציון") היה בית החולים ראשון ליהודים ביפו. בית החולים טיפל גם בתושבי מושבות העלייה הראשונה ראשון לציון, עקרון ופתח תקוה וכן נוה צדק, נוה שלום ותל אביב הקטנה. עד שנת 1918, בה פתחה ההסתדרות הציונית הדסה בית חולים בשכונת נוה שלום, היה שער ציון בית החולים היהודי היחיד באזור.

בית החולים נוסד ב-1890 בחדר שכור ביזמת יחיאל מיכל פינס והרופא ד"ר מנחם שטיין. בשנת 1891 (בגל השני של העלייה הראשונה), כאשר יפו מלאה בעולים חדשים והחלופה היחידה הייתה בית החולים של המיסיון, נוצר הצורך לשכור מבנה גדול יותר. שכירת המבנה, שנבנה במקור כביתו של הקונסול האוסטרו-הונגרי יעקב פאסקאל[1], מומנה על ידי חברת "עזרת ישראל" של שמעון רוקח, לשכת בני ברית ונדבנים מחו"ל ותחזוקתו מומנה גם על ידי הוועד הפועל של חובבי ציון, ועד העיר יפו ( שהטיל מס על יצואני האתרוגים לשם מימון המוסד) ובני קהילות בחו"ל אליהן נשלחו שד"רים מיוחדים. הבית הדו-קומתי כלל מרפאה, בית מרקחת, "בית אסם ותבשיל" ואת משרד ועד העיר. שש עשרה מיטות בשישה חדרים נועדו לאשפוז חולים. בבית החולים עבדו ד"ר שטיין ו"רופא המושבות" ד"ר אהרן מאיר מזי"א. מנהל בית החולים היה שמעון רוקח עצמו, ראש הוועד של יהודי יפו, בעוד מנהלו הרפואי היה ד"ר שטיין ובין השניים התגלעו מחלוקות על העברת כספים שנגבו לצורך בית החולים למימון פעילות הוועד.[2]

במגילת הייסוד של בית החולים נאמר שהוא פתוח "לכל בני ישראל, אשכנזים או ספרדים מבני העיר או מבני המושבים או מבני שאר הערים, ואפילו לאורחים העוברים ושבים או באים לרחוץ בים".

בית החולים סעד רבים מפועלי העלייה השנייה שקרסו מעבודה ומתנאים ירודים במושבות והתקשו להסתגל לתנאי הארץ. המוסד עמד תמיד בפני סגירה בשל חוסר מימון ורק השתדלות משותפת של הוועד היהודי ותמיכת הממשלה העות'מאנית הצילה אותו פעם אחר פעם.

בשנת 1898 רכש שמעון רוקח, באמצעות כספים שקיבל מהברונית הירש (אלמנתו של מוריס הירש), את בית הקונסול האוסטרי מצפון לשכונת יפה נוף אשר במנשייה (המבנה נהרס במלחמת העצמאות, הוא ניצב בערך באתר ה"דולפינריום" שבפארק צ'ארלס קלור)[3] ש"חדריו מרווחים ואור ואוויר שוררים בהם".

ב-1912 חתמה קופת החולים לפועלים החקלאיים ביהודה על הסכם אשפוז ראשון עם בית החולים, שכלל תשלום דמי אשפוז לפועלים חולים ולנשותיהם שילדו בבית החולים.

בבית החולים עבדו במהלך שנות קיומו ד"ר יהודה לייב פוחובסקי, ד"ר סוניה בלקינד, ד"ר הלל יפה, וד"ר חיים חיסין.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • חנה רם, חיי היישוב היהודי ביפו בעת החדשה
  • נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1799-1948, 1998

הערות שוליים