רחל ינאית בן-צבי – הבדלי גרסאות

רחל ינאית בן-צבי
	רחל ינאית בן-צבי בשנות ה-30
לידה	3 במאי 1886; מאלין, אוקראינה
פטירה	16 בנובמבר 1979 (בגיל 93); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
בן או בת זוג	יצחק בן צבי
	1952–1963; (כ־11 שנים)
	→ ורה ויצמן רחל כצנלסון ←
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1978); אזרח כבוד של ירושלים ;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־07:34, 22 בפברואר 2022

רחל ינאית בן־צבי (נולדה בשם גולדה לישנסקי; אייר תרמ"ו, מאי 1886 – 16 בנובמבר 1979) הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינת ישראל. אשתו של איש הציבור, ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל השני, יצחק בן-צבי.

ביוגרפיה

קובץ:Jerusalem komuna.jpg

ירושלים החדשה, הקומונה הירושלמית שליד בצלאל. אירה יאן יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה: רחל ינאית בן-צבי (עומדת מימין), בוריס שץ (לידה), יצחק בן-צבי (יושב מימין)

רחל ינאית ועמיתיה ב"אגודת פועלי הדפוס בירושלים"

רחל ינאית בן-צבי (במרכז) יחד עם יצחק בן-צבי בתקופת נשיאותו בעת ביקור ברחובות. משמאלם יצחק כ"ץ ראש העירייה.

רחל ינאית בן-צבי (משמאל) בעת סיור בשוק הכרמל, תל אביב, 1950

לצד בעלה (המקבל את פרס סטיבן וייז מישראל גולדשטיין) ב-1956

רחל ינאית נולדה בעיירה מאלין שבפלך קייב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי; כיום באוקראינה) בשם גולדה לישנסקי, אך ראתה בשמה ביטוי לגלותיות, ולכן המירה אותו בשמה העברי רחל ינאית. את השם 'ינאית' בחרה כשם משפחתה על שם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שהיה גם כהן גדול, והרחיב מאוד את גבול שלטונו בארץ ישראל. הבחירה ב"ינאי" קשורה גם בדמיון הצלילי לשם אביה, יונה.^[1] היא נשאה את שם משפחתה זה גם לאחר נישואיה ליצחק בן-צבי.

לרחל ינאית היו שלוש אחיות: הפסלת בתיה לישנסקי, תמר ושרה, שהייתה מייסדת המרפאה הראשונה של קופת החולים הכללית.

ינאית הצטרפה בנעוריה לפעילות במפלגת "פועלי ציון" בעקבות הזעזוע שעוררו בה הידיעות על פרעות קישינב ב-1903. בשנת 1905 עברה לקייב, שם נאסרה על ידי השלטונות. לאחר ששוחררה נסעה לגרמניה ולמדה זואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת יֶנה. במהלך לימודיה נסעה כנציגת עיירתה לקונגרס הציוני השביעי בבזל. בקונגרס בלטה בקרב "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה. בקונגרס הכירה ינאית את הוגה הדעות ומנהיג "פועלי ציון" דב בר בורוכוב, והתרשמה מהגותו בדבר החיבור בין ציונות וסוציאליזם. באוקטובר 1905 עזבה את גרמניה ונסעה עם בורוכוב לרוסיה, על מנת לקחת חלק במהפכת 1905. במסגרת הפעילות המפלגתית בסניף ברדיצ'ב של פועלי ציון הכירה את יצחק בן-צבי.

ב-1907 הגתה ינאית את הרעיון להקמת קופה לעידוד ההגירה של פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק של היישוב (לימים קפא"י - קופת פועלי ארץ ישראל), במאמר שפרסמה בעיתון "פארווערטס". באותה שנה נבחרה לחברת מרכז המפלגה, והייתה ה"חברה" (כלומר אשה) היחידה.

בארץ ישראל

בשנת 1908 עלתה לארץ ישראל בעקבות מכתב שקראה אודות מאורעות תרס"ח.^[2] לאחר שהות קצרה ביפו, שם התקיימה ועידת מפלגת פועלי ציון, עברה ינאית להשתקע בירושלים בעקבות יצחק בן-צבי. היא הייתה חברה בקומונת "ירושלים החדשה" ומהמורים הראשונים בגימנסיה העברית בירושלים. בנוסף להוראה עבדה כפועלת דפוס בבית הדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות" והייתה בין מנהיגי איגוד עובדי הדפוס, והנהיגה (עם זאב אשור) את השביתה הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה בהפגנות סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם.^[3]

ינאית עסקה יחד עם בעלה לעתיד בשמירה ובהגנה – תחילה בארגון "בר גיורא" ולאחר מכן בארגון "השומר". ב-1910 התמנתה ינאית כחברה ב"ועדת הזדיינות" של מפלגת פועלי ציון שמטרתה הייתה להוות גוף מפלגתי מפקח עליון על ארגון השומר ועל "אגודת ההתעמלות" "שמשון". ועדה זו מנתה גם את יצחק בן-צבי, זאב אשור ויונה טאוב.^[4] במסגרת "השומר" הכירה ינאית את מניה שוחט, שהפכה לחברתה הקרובה.^[5] בשנים הבאות נסעה לננסי, שם למדה חקלאות והוסמכה כמהנדסת, לאחר שעמדה בבחינות. לאחר לימודיה עברה התמחות אצל חוואים צרפתים. רחל חזרה ארצה עם הידיעות הראשונות אודות מלחמה צפויה. בעת מלחמת העולם הראשונה שימשה ינאית כאשת קשר בין ארגון השומר לבין תנועת ניל"י והייתה לאחת מחברות הוועד של הארגון.

בשנת 1918 נישאה ליצחק בן-צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל. יצחק בן-צבי, שגורש מן הארץ, נסע לארצות הברית וארגן שם את הגדוד העברי "האמריקאי". ינאית, שנותרה בארץ, פעלה לארגונו של הגדוד העברי "הארץ-ישראלי".

משק הפועלות וחוות הלימוד

בשנת 1919 הקימה רחל ינאית על מגרש סמוך לביתה בשכונת רחביה (כיום "בית החלוצות") משתלת צמחים שכונתה "משק הפועלות", כמשקים נוספים ברחבי הארץ. במשתלה זו ביקשה ינאית להכשיר חלוצות במלאכת החקלאות והבוטניקה. הן התמחו בנטיעת עצים ובגידול פרחים. ינאית שכנעה את מושל ירושלים, רונלד סטורס לטעת עצים ממשתלתה ברחבי העיר והם ניטעו בעיקר ברחביה, בתלפיות ובבית הכרם. בשנת 1928, בשל מצוקת מקום והתנגדות חרדים, הועתק "משק הפועלות" מרחביה לאזור ארמון הנציב, מזרחית לשכונת תלפיות לשטח בגודל של 50 דונם שנרכש על ידי הקרן הקיימת לישראל. המשק חרב בפרעות תרפ"ט (1929), אך שוקם. ב-1933 קמה במקום "חוות הלימוד", כפנימייה לנערות.

ב-1937 הוזמנה עם בן-צבי לייצג את היישוב העברי בארץ ישראל בהכתרת ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת בלונדון.^[6]

פעילות בהגנה ובעלייה הבלתי לגלית

ינאית נמנתה עם מייסדי ארגון "ההגנה". בין היתר עסקה בהבאת עולים מסוריה ומלבנון במסגרת העפלה מארצות המזרח.^[7] חוות הלימוד שימשה גם כבסיס של ההגנה ושימשה כעמדה לבלימת התקפות בעת מלחמת העצמאות.

ב-1924 נקשר שמה כמי שנתנה את ההוראה לרצח יעקב ישראל דה האן. אברהם תהומי, ממבצעי הרצח טען שקיבל את ההוראה מיצחק בן-צבי, אלא שיצחק בן-צבי לא היה בעל תפקיד בהגנה וייתכן ששימש למעשה כשליחה של רעייתו, שהייתה בכירה ממנו בארגון. לסיפור הרצח יש מספר גרסות והוא נותר בגדר תעלומה.^[8]

לאחר קום המדינה

ליצחק ורחל ינאית נולדו שני בנים: עמרם ועלי. השם עלי נבחר לבן הצעיר על ידי הוריו באשר בשבוע הראשון להוולדו בעוד אמו בבית החולים נתקיימה בירושלים מועצת ההסתדרות כשבמרכזה עמדה בעיית העלייה (מזכרונות יצחק בן צבי). במלחמת העצמאות, באדר ב' תש"ח - אפריל 1948 - נפל עלי בקרב בית קשת והוא בן עשרים וארבע שנים בנפלו.^[9]^[10]

לאחר קום המדינה פעלה ינאית רבות בקליטת העולים מגל העלייה ההמונית. לאחר שבעלה התמנה לנשיא המדינה ב-1952, היא פתחה את בית הנשיא למקום עלייה לאנשים מכל שדרות העם.

ספרהּ האוטוביוגרפי "אנו עולים" מתאר יפה את קורותיה עד תום מלחמת העולם הראשונה, השזורים בקורות היישוב.

בשנת 1965 הייתה לאישה השנייה שזכתה באזרחות כבוד של ירושלים (הראשונה הייתה ד"ר הלנה כגן).^[11] בשנת 1978 זכתה בפרס ישראל בקטגוריית "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" על מפעל חייה.^[12]

רחל ינאית בן-צבי הקימה את קרן הספריות לילדי ישראל, שכיום נקראת "קרן הספריות לילדי ישראל מיסודה של רחל ינאית בן-צבי". בקרן פעלו לצידה במשך השנים מספר מתנדבות, ובהן הדסה בריל-נועם.

לאחר מלחמת ששת הימים הייתה ינאית לפעילה בחוגי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. כמו כן עסקה בשימור זכרו של בעלה המנוח, הנשיא בן-צבי על ידי הקמת יד בן-צבי, שימור צריף הנשיאות בשכונת רחביה בירושלים וקיום בית התרבות לזכר הבן עלי בקיבוץ בית קשת, שהוקם בצריף מגורי הזוג בן-צבי.

ביום העצמאות 1968 נמנתה עם משיאי המשואות^[13].

רחל ינאית בן-צבי נפטרה בכ"ו בחשוון תש"ם 1979, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.

בשנת 2017, הוציא קרוב משפחתה, הסופר והמחבר אסי ניסלסון לוריא ספר המתעד את קורות העיירה בה נולדה מאלין ומתחקה אחרי שורשי משפחתם.

מחיבוריה

אנו עולים: פרקי חיים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשכ"א.^[14]
אליהו קראוזה: אבי החינוך החקלאי בארץ, 1963.^[15]
ההגנה בירושלים (ערכה יחד עם יצחק אברהמי וירח עציון), הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים, 1973.
עם הילדים בחזית - חוות הלימוד בירושלים 1928 - 1948, הוצאת מסדה, 1975.
מניה שוחט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1976.
בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט-1979.

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של רחל ינאית בן-צבי, בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של רחל ינאית בן-צבי באתר רמב"י
דוד תדהר (עורך), "רחל ינאית בן-צבי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 416
הספרים של רחל ינאית בן-צבי, באתר "סימניה"
ארכיון ינאית בן-צבי באתר ארכיון המדינה
ינאית בן-צבי רחל, באתר תנועת העבודה הישראלית
המחלקה לחינוך יהודי ציוני
מרגלית שילה, רחל ינאית בן-צבי, מתוך "העלייה השנייה : אישים" (בעריכת זאב צחור), הוצאת יד יצחק בן-צבי
רחל ינאית בן-צבי, בספרייה הווירטואלית של מטח
רות קרק, רחל ינאית בן-צבי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
עלי בן-צבי באתר יזכור
מרכז רחל ינאית בן-צבי
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על רחל ינאית בן-צבי‏, 5 באוקטובר 2010
רחל ינאית בן-צבי אצל דן אלמגור מתוך "שרתי לך ארצי" שרה "בוקר בא לעבודה".
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים ניר חסון, נשלף מהמחתרת: האקדח של רחל ינאית בן־צבי התגלה מחדש בבית נכדתה, באתר הארץ
חן מלול, הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 7 ינואר 2020
חתונה בהפתעה, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51
^ מתוך מאמר מאת פרופ' מרגלית שילה באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
^ יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, רמת גן, 1973, עמוד 95
^ חיים קאופמן, שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
^ ינאית אף כתבה ביוגרפיה על שוחט: מניה שוחט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1976
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יז, עמ' 360.
^ רחל ינאית בן-צבי, בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט
^ ראו למשל עודד ארצי, "המפעל" - תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה, 22, 1982
^ בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מלוא, 1992, עמ' 19
^ סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" מאת פנינה גרי
^ אזרחות־כבוד של הבירה תוענק לרחל בן־צבי, דבר, 17 באוגוסט 1965.
^ חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978
^ משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968
^ סקירה עליו, ראו: אפוס העליה השניה, מעריב, 20 בנובמבר 1959.
^ לספר הסרוק באתר הספריה הלאומית לחצו כאן

[1] בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51

[2] מתוך מאמר מאת פרופ' מרגלית שילה באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

[3] יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, רמת גן, 1973, עמוד 95

[4] חיים קאופמן, שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה

[5] ינאית אף כתבה ביוגרפיה על שוחט: מניה שוחט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1976

[6] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יז, עמ' 360.

[7] רחל ינאית בן-צבי, בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט

[8] ראו למשל עודד ארצי, "המפעל" - תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה, 22, 1982

[9] בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מלוא, 1992, עמ' 19

[10] סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" מאת פנינה גרי

[11] אזרחות־כבוד של הבירה תוענק לרחל בן־צבי, דבר, 17 באוגוסט 1965.

[12] חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978

[13] משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968

[14] סקירה עליו, ראו: אפוס העליה השניה, מעריב, 20 בנובמבר 1959.

[15] לספר הסרוק באתר הספריה הלאומית לחצו כאן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{נושא משרה
-].
+| תמונה = [[קובץ:Yanait22.jpg|220px|רחל ינאית בן-צבי בשנות ה-30]]
+| כיתוב = רחל ינאית בן-צבי בשנות ה-30
+|מדינה={{דגל|ישראל||+}}
+|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
+|שם התפקיד=[[רעיית נשיא מדינת ישראל|רעיית נשיא המדינה]]
+|למניין=2
+|התחלת כהונה=[[1952]]
+|סיום כהונה=[[1963]]
+|הקודם בתפקיד = [[ורה ויצמן]]
+|הבא בתפקיד = [[רחל כצנלסון]]
+}}
+}}
+'''רחל ינאית בן־צבי''' (נולדה בשם '''גולדה לישנסקי'''; [[אייר]] [[תרמ"ו]], [[מאי]] [[1886]] – [[16 בנובמבר]] [[1979]]) הייתה [[סופר]]ת ו[[מחנך|מחנכת]], [[אגרונום|אגרונומית]] בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של [[תנועת העבודה]], פעילה בהגנה העצמית היהודית ב[[היישוב|יישוב]] ואשת ציבור ב[[ישראל|מדינת ישראל]]. [[רעיית נשיא מדינת ישראל|אשתו]] של איש הציבור, ההיסטוריון ו[[נשיא מדינת ישראל]] השני, [[יצחק בן-צבי]].
 ==ביוגרפיה==