רחל ינאית בן-צבי – הבדלי גרסאות

רחל ינאית בן-צבי
	רחל ינאית בן-צבי בשנות ה-30
לידה	3 במאי 1886; מאלין, אוקראינה
פטירה	16 בנובמבר 1979 (בגיל 93); ירושלים, ישראל
שם לידה	גולדה לישנסקי
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
בן או בת זוג	יצחק בן צבי
	8 בדצמבר 1952 – 23 באפריל 1963; (10 שנים)
	→ ורה ויצמן רחל כצנלסון ←
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1978); אזרח כבוד של ירושלים ;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־15:32, 10 ביולי 2024

רחל ינאית בן־צבי (נולדה בשם גולדה לישנסקי; 3 במאי^[1] 1886 – 16 בנובמבר 1979) הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינת ישראל. אשתו של איש הציבור, ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל השני, יצחק בן-צבי. כלת פרס ישראל לשנת תשל"ח (1978) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ביוגרפיה

ירושלים החדשה, הקומונה הירושלמית שליד בצלאל. אירה יאן יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה: **רחל ינאית בן-צבי** (עומדת מימין), בוריס שץ (לידה), יצחק בן-צבי (יושב מימין)

רחל ינאית ועמיתיה ב"אגודת פועלי הדפוס בירושלים"

רחל ינאית בן-צבי ויצחק בן-צבי מייצגים את היישוב בטקס ההכתרה של ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת, 1937. על חגורת שמלתה עיטור מגן דוד סמלי

רחל ינאית בן-צבי (במרכז) יחד עם יצחק בן-צבי בתקופת נשיאותו בעת ביקור ברחובות. משמאלם יצחק כ"ץ ראש העירייה.

רחל ינאית בן-צבי (משמאל) בעת סיור בשוק הכרמל, תל אביב, 1950

לצד בעלה (המקבל את פרס סטיבן וייז מישראל גולדשטיין) ב-1956

רחל ינאית נולדה בעיירה מאלין שבפלך קייב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי; כיום באוקראינה), להוריה מאיר-יונה ושושנה (רייזל) לבית מורוז - מצאצאי האדמו"ר מנחם נחום מצ'רנוביל.

נולדה בשם גולדה לישנסקי, אך ראתה בשמה ביטוי לגלותיות, ולכן המירה אותו בשמה העברי רחל ינאית. את השם 'ינאית' בחרה כשם משפחתה על שם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שהיה גם כהן גדול, והרחיב מאוד את גבול שלטונו בארץ ישראל. הבחירה ב"ינאי" קשורה גם בדמיון הצלילי לשם אביה, יונה.^[2] היא נשאה את שם משפחתה זה גם לאחר נישואיה ליצחק בן-צבי.

לרחל ינאית היו שלוש אחיות: הפסלת בתיה לישנסקי, תמר ושרה, שהייתה מייסדת המרפאה הראשונה של קופת החולים הכללית. האם והאחות בתיה עלו לארץ ישראל ב-1910, והאב והאחיות תמר ושרה עלו ב-1911. ההורים התיישבו תחילה בירושלים ובהמשך בתל עדשים^[3].

ינאית הצטרפה בנעוריה לפעילות במפלגת "פועלי ציון" בעקבות הזעזוע שעוררו בה הידיעות על פרעות קישינב ב-1903. בשנת 1905 עברה לקייב, שם נאסרה על ידי השלטונות. לאחר ששוחררה נסעה לגרמניה ולמדה זואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת יֶנה. במהלך לימודיה נסעה כנציגת עיירתה לקונגרס הציוני השביעי בבזל. בקונגרס בלטה בקרב "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה. בקונגרס הכירה ינאית את הוגה הדעות ומנהיג "פועלי ציון" דב בר בורוכוב, והתרשמה מהגותו בדבר החיבור בין ציונות וסוציאליזם. באוקטובר 1905 עזבה את גרמניה ונסעה עם בורוכוב לרוסיה, על מנת לקחת חלק במהפכת 1905. במסגרת הפעילות המפלגתית בסניף ברדיצ'ב של פועלי ציון הכירה את יצחק בן-צבי.

ב-1907 הגתה ינאית את הרעיון להקמת קופה לעידוד ההגירה של פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק של היישוב (לימים קפא"י - קופת פועלי ארץ ישראל), במאמר שפרסמה בעיתון "פארווערטס". באותה שנה נבחרה לחברת מרכז המפלגה, והייתה ה"חברה" (כלומר אשה) היחידה.

בארץ ישראל

בשנת 1908 עלתה לארץ ישראל בעקבות מכתב שקראה אודות מאורעות תרס"ח.^[4] לאחר שהות קצרה ביפו, שם התקיימה ועידת מפלגת פועלי ציון, עברה ינאית להשתקע בירושלים בעקבות יצחק בן-צבי. היא הייתה חברה בקומונת "ירושלים החדשה" ומהמורים הראשונים בגימנסיה העברית בירושלים. בנוסף להוראה עבדה כפועלת דפוס בבית הדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות" והייתה בין מנהיגי איגוד עובדי הדפוס, והנהיגה (עם זאב אשור) את השביתה הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה בהפגנות סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם.^[5]

ינאית עסקה יחד עם בעלה לעתיד בשמירה ובהגנה – תחילה בארגון "בר גיורא" ולאחר מכן בארגון "השומר". ב-1910 התמנתה ינאית כחברה ב"ועדת הזדיינות" של מפלגת פועלי ציון שמטרתה הייתה להוות גוף מפלגתי מפקח עליון על ארגון השומר ועל "אגודת ההתעמלות" "שמשון". ועדה זו מנתה גם את יצחק בן-צבי, זאב אשור ויונה טאוב.^[6] במסגרת "השומר" הכירה ינאית את מניה שוחט, שהפכה לחברתה הקרובה.^[7] בשנים הבאות נסעה לננסי, שם למדה חקלאות והוסמכה כמהנדסת, לאחר שעמדה בבחינות. לאחר לימודיה עברה התמחות אצל חוואים צרפתים. רחל חזרה ארצה עם הידיעות הראשונות אודות מלחמה צפויה. בעת מלחמת העולם הראשונה שימשה ינאית כאשת קשר בין ארגון השומר לבין תנועת ניל"י והייתה לאחת מחברות הוועד של הארגון.

בשנת 1918 נישאה ליצחק בן-צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל. יצחק בן-צבי, שגורש מן הארץ, נסע לארצות הברית וארגן שם את הגדוד העברי "האמריקאי". ינאית, שנותרה בארץ, פעלה לארגונו של הגדוד העברי "הארץ-ישראלי".

משק הפועלות וחוות הלימוד

בשנת 1919 הקימה רחל ינאית על מגרש סמוך לביתה בשכונת רחביה (כיום "בית החלוצות") משתלת צמחים שכונתה "משק הפועלות", כמשקים נוספים ברחבי הארץ. במשתלה זו ביקשה ינאית להכשיר חלוצות במלאכת החקלאות והבוטניקה. הן התמחו בנטיעת עצים ובגידול פרחים. ינאית שכנעה את מושל ירושלים, רונלד סטורס לטעת עצים ממשתלתה ברחבי העיר והם ניטעו בעיקר ברחביה, בתלפיות ובבית הכרם. בשנת 1928, בשל מצוקת מקום והתנגדות חרדים, הועתק "משק הפועלות" מרחביה לאזור ארמון הנציב, מזרחית לשכונת תלפיות לשטח בגודל של 50 דונם שנרכש על ידי הקרן הקיימת לישראל. המשק חרב בפרעות תרפ"ט (1929), אך שוקם. ב-1933 קמה במקום "חוות הלימוד", כפנימייה לנערות.

ב-1937 הוזמנה עם בן-צבי לייצג את היישוב העברי בארץ ישראל בהכתרת ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת בלונדון.^[8]^[9]

פעילות בהגנה ובעלייה הבלתי לגלית

ינאית נמנתה עם מייסדי ארגון "ההגנה". בין היתר עסקה בהבאת עולים מסוריה ומלבנון במסגרת העפלה מארצות המזרח.^[10] חוות הלימוד שימשה גם כבסיס של ההגנה ושימשה כעמדה לבלימת התקפות בעת מלחמת העצמאות.

ב-1924 נקשר שמה כמי שנתנה את ההוראה לרצח יעקב ישראל דה האן. אברהם תהומי, ממבצעי הרצח טען שקיבל את ההוראה מיצחק בן-צבי, אלא שיצחק בן-צבי לא היה בעל תפקיד בהגנה וייתכן ששימש למעשה כשליחה של רעייתו, שהייתה בכירה ממנו בארגון. לסיפור הרצח יש מספר גרסות והוא נותר בגדר תעלומה.^[11]

לאחר קום המדינה

ליצחק ורחל ינאית נולדו שני בנים: עמרם ועלי. לפי זכרונות יצחק בן צבי, השם "עלי" נבחר לבן הצעיר על ידי הוריו כאשר בשבוע הראשון להוולדו, בעוד אמו בבית החולים, נתקיימה בירושלים מועצת ההסתדרות, כשבמרכזה עמדה בעיית העלייה. במלחמת העצמאות, באדר ב' תש"ח, אפריל 1948, נפל עלי בקרב בית קשת^[12] והוא בן עשרים וארבע שנים בנפלו.^[13]^[14]

לאחר קום המדינה פעלה ינאית רבות בקליטת העולים מגל העלייה ההמונית. ב-1948 הקימה כפר חקלאי לנוער עולה בכפר עין כרם שתושביו הערבים נטשו אותו. בשנות החמישים העתיק הכפר את מקומו מחוץ לעין כרם אך סמוך לו, מה שלימים נקרא "כפר הנוער עין כרם". לאחר שבעלה התמנה לנשיא המדינה ב-1952, היא פתחה את בית הנשיא למקום עלייה לאנשים מכל שדרות העם.

ספרהּ האוטוביוגרפי "אנו עולים" מתאר את קורותיה עד תום מלחמת העולם הראשונה, השזורים בקורות היישוב.

בשנת 1965 הייתה לאישה השנייה שזכתה באזרחות כבוד של ירושלים (הראשונה הייתה ד"ר הלנה כגן).^[15] בשנת 1978 זכתה בפרס ישראל בקטגוריית "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" על מפעל חייה.^[16]

רחל ינאית בן-צבי הקימה את קרן הספריות לילדי ישראל, שכיום נקראת "קרן הספריות לילדי ישראל מיסודה של רחל ינאית בן-צבי". בקרן פעלו לצידה במשך השנים מספר מתנדבות, ובהן הדסה בריל-נועם.

לאחר מלחמת ששת הימים הייתה ינאית לפעילה בחוגי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.^[17] כמו כן עסקה בשימור זכרו של בעלה המנוח, הנשיא בן-צבי על ידי הקמת יד בן-צבי, שימור צריף הנשיאות בשכונת רחביה בירושלים וקיום בית התרבות לזכר הבן עלי בקיבוץ בית קשת, שהוקם בצריף מגורי הזוג בן-צבי.

ביום העצמאות 1968 נמנתה עם משיאי המשואות^[18].

ב-2 בדצמבר 1991, השירות הבולאי הנפיק בול דאר לזכרה שעליו מופיע הדיוקן שלה. הבול עוצב על ידי האמנית רות מלכא (בקמן). על שובל הבול מופיע הכיתוב הבא: " צריכה להעסיק אותנו ...יצירת תבנית חיובית...ללא פערי עדות ושכבות".^[19]

רחל ינאית בן-צבי נפטרה בכ"ו בחשוון תש"ם 1979, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.

מחיבוריה

אנו עולים: פרקי חיים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשכ"א.^[20](הספר בקטלוג ULI)
אליהו קראוזה: אבי החינוך החקלאי בארץ, 1963.^[21](הספר בקטלוג ULI)
דרכי סיפרתי, קרית ספר, 1971. (הספר בקטלוג ULI)
ההגנה בירושלים (ערכה יחד עם יצחק אברהמי וירח עציון), הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים, 1973. (הספר בקטלוג ULI)
עם הילדים בחזית - חוות הלימוד בירושלים 1928 - 1948, הוצאת מסדה, 1975. (הספר בקטלוג ULI)
מניה שוחט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1976. (הספר בקטלוג ULI)
בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט-1979. (הספר בקטלוג ULI)

לקריאה נוספת

שמעון רובינשטיין (עריכה), רחל ינאית בן-צבי - דברים שבכתב: ביבליוגרפיה, יד יצחק בן-צבי, 1978. (הספר בקטלוג ULI)
בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה: רחל ינאית - רעיית הנשיא בן-צבי, מלוא, 1992. (הספר בקטלוג ULI)
גלילה רון־פדר-עמית, לא בובה על חוט: סיפור חייה של רחל ינאית בן-צבי, הוצאת מודן, 2021. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

כתבי רחל ינאית בן-צבי בפרויקט בן-יהודה
רשימת הפרסומים של רחל ינאית בן-צבי, בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של רחל ינאית בן-צבי באתר רמב"י
דוד תדהר (עורך), "רחל ינאית בן-צבי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 416
הספרים של רחל ינאית בן-צבי, באתר "סימניה"
ארכיון ינאית בן-צבי באתר ארכיון המדינה
ינאית בן-צבי רחל, באתר תנועת העבודה הישראלית
המחלקה לחינוך יהודי ציוני
מרגלית שילה, רחל ינאית בן-צבי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך "העלייה השנייה : אישים" (בעריכת זאב צחור), הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח/1997
רחל ינאית בן-צבי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
רות קרק, רחל ינאית בן-צבי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
מרכז רחל ינאית בן-צבי
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על רחל ינאית בן-צבי‏, 5 באוקטובר 2010
רחל ינאית בן-צבי אצל דן אלמגור מתוך "שרתי לך ארצי" שרה "בוקר בא לעבודה"
נאוה דקל ורות קרק, "רחל ינאית: מורה בגימנסיה העברית הירושלמית בשלהי התקופה העות'מאנית", דור לדור – קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, מט, 2015, עמ' 45–66
ניר חסון, נשלף מהמחתרת: האקדח של רחל ינאית בן־צבי התגלה מחדש בבית נכדתה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2019
חן מלול, הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 7 ינואר 2020
אודם אשור, על צמחים ודעות קדומות, באתר הספרנים, ‏11 באפריל 2024
חתונה בהפתעה, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
רחל ינאית בן-צבי, דף שער בספרייה הלאומית
רחל ינאית בן-צבי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

Ruth Kark, "Not a Suffragist? Rachel Yanait Ben-Zvi on Women and Gender", Nashim (A Journal of Jewish Women's Studies & Gender Issues), No.7 (Spring 2004), pp. 128-150

הערות שוליים

^ יצחק בן-צבי - שני פנקסי זיהוי - שלו ושל רעיתו ודרכון ישראלי שלו, באתר ארכיון המדינה
^ בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51
^ רחל ינאית, מרחביה, העולם, 5 ביוני 1941
^ מתוך מאמר מאת פרופ' מרגלית שילה באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
^ יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, רמת גן, 1973, עמוד 95
^ חיים קאופמן, שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
^ ינאית אף כתבה ביוגרפיה על שוחט: מניה שוחט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1976
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יז, עמ' 360.
^ עדנה עסיס, "בלבוש מלכות כדת וכדין: הזוג בן-צבי באירועי הכתרת המלך ג'ורג' השישי", עת-מול, גליון 245, (תשע"ו) 21-24
^ רחל ינאית בן-צבי, בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט
^ ראו למשל עודד ארצי, "המפעל" - תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה, 22, 1982
^ עלי בן צבי
^ בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מלוא, 1992, עמ' 19
^ סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" מאת פנינה גרי
^ אזרחות־כבוד של הבירה תוענק לרחל בן־צבי, דבר, 17 באוגוסט 1965.
^ חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978
^ מוטי גולני, הציונות נולדה קרועה. בלעדי הגן הזה ישראל תתמוטט, באתר הארץ, 18 במרץ 2024
^ משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968
^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשכ"ב, קטלוג מס' 12, רשות הדאר - השירות הבולאי , בשיתוף התאחדות בולאי ישראל, הוצאת כרטא, 1989, עמוד 312
^ סקירה עליו, ראו: אפוס העליה השניה, מעריב, 20 בנובמבר 1959.
^ לספר הסרוק באתר הספריה הלאומית לחצו כאן

[1] יצחק בן-צבי - שני פנקסי זיהוי - שלו ושל רעיתו ודרכון ישראלי שלו, באתר ארכיון המדינה

[2] בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51

[3] רחל ינאית, מרחביה, העולם, 5 ביוני 1941

[4] מתוך מאמר מאת פרופ' מרגלית שילה באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

[5] יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, רמת גן, 1973, עמוד 95

[6] חיים קאופמן, שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה

[7] ינאית אף כתבה ביוגרפיה על שוחט: מניה שוחט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1976

[8] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יז, עמ' 360.

[9] עדנה עסיס, "בלבוש מלכות כדת וכדין: הזוג בן-צבי באירועי הכתרת המלך ג'ורג' השישי", עת-מול, גליון 245, (תשע"ו) 21-24

[10] רחל ינאית בן-צבי, בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט

[11] ראו למשל עודד ארצי, "המפעל" - תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה, 22, 1982

[12] עלי בן צבי

[13] בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מלוא, 1992, עמ' 19

[14] סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" מאת פנינה גרי

[15] אזרחות־כבוד של הבירה תוענק לרחל בן־צבי, דבר, 17 באוגוסט 1965.

[16] חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978

[17] מוטי גולני, הציונות נולדה קרועה. בלעדי הגן הזה ישראל תתמוטט, באתר הארץ, 18 במרץ 2024

[18] משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968

[19] יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשכ"ב, קטלוג מס' 12, רשות הדאר - השירות הבולאי , בשיתוף התאחדות בולאי ישראל, הוצאת כרטא, 1989, עמוד 312

[20] סקירה עליו, ראו: אפוס העליה השניה, מעריב, 20 בנובמבר 1959.

[21] לספר הסרוק באתר הספריה הלאומית לחצו כאן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

@@ שורה 18: / שורה 18: @@
 ==ביוגרפיה==
-[[קובץ:Jerusalem komuna.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[ירושלים החדשה (אמנים)|ירושלים החדשה]], הקומונה הירושלמית שליד בצלאל. [[אירה יאן]] יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה: '''רחל ינאית בן-צבי''' (עומדת מימין), [[בוריס שץ]] (לידה), [[יצחק בן-צבי]] (יושב מימין)]][[קובץ:YAD BEN ZVI VIEW 20120911 125135.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|[[רחל ינאית]] ועמיתיה ב"[[אגודת פועלי הדפוס בירושלים]]"]]
+[[קובץ:Bezalel 004.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[ירושלים החדשה (אמנים)|ירושלים החדשה]], הקומונה הירושלמית שליד בצלאל. [[אירה יאן]] יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה: '''רחל ינאית בן-צבי''' (עומדת מימין), [[בוריס שץ]] (לידה), [[יצחק בן-צבי]] (יושב מימין)]][[קובץ:YAD BEN ZVI VIEW 20120911 125135.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|[[רחל ינאית]] ועמיתיה ב"[[אגודת פועלי הדפוס בירושלים]]"]]
 [[קובץ:אורון נושאים- בית הספר לבנות של רחל - ינאית בן צבי ירושלים 29.9.1932 . ( רחל-PHO-1354226.png|[[משק פועלות|משק הפועלות]] באזור [[ארמון הנציב]] ב-[[1932]]|ממוזער|200px]]
+[[קובץ:1937 לונדון יצחק בן צבי ורחל ינאית בטקס הכתרת המלך גורג - iבן ציון ישר btm11326.jpeg|ממוזער|200px|רחל ינאית בן-צבי ו[[יצחק בן-צבי]] מייצגים את [[היישוב]] בטקס ההכתרה של [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת]], [[1937]]. על חגורת שמלתה עיטור [[מגן דוד]] סמלי]]
 [[קובץ:PikiWiki Israel 2821 Itzak Ben-Tzvi ביקור הנשיא בן צבי.jpg|שמאל|ממוזער|200px|רחל ינאית בן-צבי (במרכז) יחד עם [[יצחק בן-צבי]] בתקופת נשיאותו בעת ביקור ב[[רחובות]]. משמאלם [[יצחק כ"ץ (ראש עירייה)|יצחק כ"ץ]] ראש העירייה.]]
 [[קובץ:Rachel Ben-Zvi at The Carmel Market, 1950.jpg|שמאל|ממוזער|200px|רחל ינאית בן-צבי (משמאל) בעת סיור ב[[שוק הכרמל]], תל אביב, 1950]]
 [[קובץ:World Jewish Congress 1956.jpg|שמאל|ממוזער|200px|לצד בעלה (המקבל את פרס [[סטיבן וייז]] מ[[ישראל גולדשטיין]]) ב-1956]]
-רחל ינאית נולדה ב[[שטעטל|עיירה]] [[מאלין]] שב[[גוברניית קייב|פלך קייב]], בדרום-מערב [[האימפריה הרוסית]] (ב[[תחום המושב]] היהודי; כיום ב[[אוקראינה]]) בשם '''גולדה לישנסקי''', אך ראתה בשמה ביטוי ל[[גלותיות]], ולכן [[עברות|המירה]] אותו בשמה העברי רחל ינאית. את השם 'ינאית' בחרה כשם משפחתה על שם ה[[מלך]] ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[אלכסנדר ינאי]], שהיה גם [[כהן גדול]], והרחיב מאוד את גבול שלטונו ב[[ארץ ישראל]]. הבחירה ב"ינאי" קשורה גם בדמיון הצלילי לשם אביה, יונה.{{הערה|1=בן ציון מיכאלי, '''הגברת הראשונה''', תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51}} היא נשאה את שם משפחתה זה גם לאחר נישואיה ל[[יצחק בן-צבי]].
+רחל ינאית נולדה ב[[שטעטל|עיירה]] [[מאלין]] שב[[גוברניית קייב|פלך קייב]], בדרום-מערב [[האימפריה הרוסית]] (ב[[תחום המושב]] היהודי; כיום ב[[אוקראינה]]), להוריה מאיר-יונה ושושנה (רייזל) לבית מורוז - מצאצאי ה[[אדמו"ר]] [[מנחם נחום מצ'רנוביל]].
+נולדה בשם '''גולדה לישנסקי''', אך ראתה בשמה ביטוי ל[[גלותיות]], ולכן [[עברות|המירה]] אותו בשמה העברי רחל ינאית. את השם 'ינאית' בחרה כשם משפחתה על שם ה[[מלך]] ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[אלכסנדר ינאי]], שהיה גם [[כהן גדול]], והרחיב מאוד את גבול שלטונו ב[[ארץ ישראל]]. הבחירה ב"ינאי" קשורה גם בדמיון הצלילי לשם אביה, יונה.{{הערה|1=בן ציון מיכאלי, '''הגברת הראשונה''', תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51}} היא נשאה את שם משפחתה זה גם לאחר נישואיה ל[[יצחק בן-צבי]].
-לרחל ינאית היו שלוש אחיות: ה[[פסלת]] [[בתיה לישנסקי]], תמר ושרה, שהייתה מייסדת המרפאה הראשונה של [[קופת חולים כללית|קופת החולים הכללית]].
+לרחל ינאית היו שלוש אחיות: ה[[פסלת]] [[בתיה לישנסקי]], תמר ושרה, שהייתה מייסדת המרפאה הראשונה של [[קופת חולים כללית|קופת החולים הכללית]]. האם והאחות בתיה עלו לארץ ישראל ב-[[1910]], והאב והאחיות תמר ושרה עלו ב-[[1911]]. ההורים התיישבו תחילה ב[[ירושלים]] ובהמשך ב[[תל עדשים]]{{הערה|{{העולם|רחל ינאית|מרחביה|19410605|7}}}}.
 ינאית הצטרפה בנעוריה לפעילות במפלגת "[[פועלי ציון]]" בעקבות הזעזוע שעוררו בה הידיעות על [[פרעות קישינב]] ב-[[1903]]. בשנת [[1905]] עברה ל[[קייב]], שם נאסרה על ידי השלטונות. לאחר ששוחררה נסעה ל[[גרמניה]] ולמדה [[זואולוגיה]] ו[[בוטניקה]] ב[[אוניברסיטת יינה|אוניברסיטת יֶנה]]. במהלך לימודיה נסעה כנציגת עיירתה ל[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] השביעי ב[[בזל]]. בקונגרס בלטה בקרב "[[ציוני ציון]]", שהתנגדו ל[[תוכנית אוגנדה]]. בקונגרס הכירה ינאית את הוגה הדעות ומנהיג "פועלי ציון" [[דב בר בורוכוב]], והתרשמה מהגותו בדבר החיבור בין ציונות ו[[סוציאליזם]]. באוקטובר 1905 עזבה את גרמניה ונסעה עם בורוכוב ל[[רוסיה]], על מנת לקחת חלק ב[[מהפכת 1905]]. במסגרת הפעילות המפלגתית בסניף [[ברדיצ'ב]] של פועלי ציון הכירה את יצחק בן-צבי.
@@ שורה 41: / שורה 44: @@
 בשנת [[1919]] הקימה רחל ינאית על מגרש סמוך לביתה בשכונת [[רחביה]] (כיום "[[בית החלוצות (ירושלים)|בית החלוצות]]") משתלת צמחים שכונתה "[[משק הפועלות]]", כמשקים נוספים ברחבי הארץ. במשתלה זו ביקשה ינאית להכשיר חלוצות במלאכת ה[[חקלאות]] והבוטניקה. הן התמחו בנטיעת עצים ובגידול פרחים. ינאית שכנעה את מושל ירושלים, [[רונלד סטורס]] לטעת עצים ממשתלתה ברחבי העיר והם ניטעו בעיקר ברחביה, ב[[תלפיות]] וב[[בית הכרם]]. בשנת [[1928]], בשל מצוקת מקום והתנגדות [[חרדים]], הועתק "משק הפועלות" מרחביה לאזור [[ארמון הנציב]], מזרחית לשכונת תלפיות לשטח בגודל של 50 [[דונם]] שנרכש על ידי [[קק"ל|הקרן הקיימת לישראל]]. המשק חרב ב[[פרעות תרפ"ט]] ([[1929]]), אך שוקם. ב-[[1933]] קמה במקום "[[חוות הלימוד]]", כ[[פנימייה]] לנערות.
-ב-1937 הוזמנה עם בן-צבי לייצג את היישוב העברי בארץ ישראל ב[[הכתרה|הכתרת]] [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת]] בלונדון.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך א, פרק יז, עמ' 360.}}
+ב-1937 הוזמנה עם בן-צבי לייצג את היישוב העברי בארץ ישראל ב[[הכתרה|הכתרת]] [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת]] בלונדון.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך א, פרק יז, עמ' 360.}}{{הערה|עדנה עסיס, "בלבוש מלכות כדת וכדין: הזוג בן-צבי באירועי הכתרת המלך ג'ורג' השישי", [[עת-מול]], גליון 245, (תשע"ו) 21-24}}
 ====פעילות בהגנה ובעלייה הבלתי לגלית====
@@ שורה 49: / שורה 52: @@
 ====לאחר קום המדינה====
-ליצחק ורחל ינאית נולדו שני בנים: עמרם ועלי. לפי זכרונות יצחק בן צבי, השם "עלי" נבחר לבן הצעיר על ידי הוריו כאשר בשבוע הראשון להוולדו, בעוד אמו בבית החולים, נתקיימה בירושלים מועצת ההסתדרות, כשבמרכזה עמדה בעיית העלייה. במלחמת העצמאות, באדר ב' תש"ח, אפריל 1948, נפל עלי ב[[קרב בית קשת]] והוא בן עשרים וארבע שנים בנפלו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=בן ציון מיכאלי|שם=הגברת הראשונה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=מלוא|שנת הוצאה=1992|עמ=19}}}}{{הערה|1=סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "[[סיפור אהבה ארץ ישראלי]]" מאת [[פנינה גרי]]}}
+ליצחק ורחל ינאית נולדו שני בנים: עמרם ו[[עלי בן צבי|עלי]]. לפי זכרונות יצחק בן צבי, השם "עלי" נבחר לבן הצעיר על ידי הוריו כאשר בשבוע הראשון להוולדו, בעוד אמו בבית החולים, נתקיימה בירושלים מועצת ההסתדרות, כשבמרכזה עמדה בעיית העלייה. במלחמת העצמאות, באדר ב' תש"ח, אפריל 1948, נפל עלי ב[[קרב בית קשת]]{{הערה|{{יזכור|90318|עלי בן צבי}}}} והוא בן עשרים וארבע שנים בנפלו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=בן ציון מיכאלי|שם=הגברת הראשונה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=מלוא|שנת הוצאה=1992|עמ=19}}}}{{הערה|1=סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "[[סיפור אהבה ארץ ישראלי]]" מאת [[פנינה גרי]]}}
 לאחר [[קום המדינה]] פעלה ינאית רבות בקליטת העולים מגל [[העלייה ההמונית]]. ב-1948 הקימה כפר חקלאי לנוער עולה בכפר [[עין כרם]] שתושביו הערבים נטשו אותו. בשנות החמישים העתיק הכפר את מקומו מחוץ לעין כרם אך סמוך לו, מה שלימים נקרא "[[בית ספר אזורי עין כרם|כפר הנוער עין כרם]]". לאחר שבעלה התמנה לנשיא המדינה ב-[[1952]], היא פתחה את [[בית הנשיא]] למקום עלייה לאנשים מכל שדרות העם.
-ספרהּ ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "'''אנו עולים'''" מתאר יפה את קורותיה עד תום מלחמת העולם הראשונה, השזורים בקורות [[היישוב]].
+ספרהּ ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "'''אנו עולים'''" מתאר את קורותיה עד תום מלחמת העולם הראשונה, השזורים בקורות [[היישוב]].
 בשנת [[1965]] הייתה לאישה השנייה שזכתה ב[[אזרחות כבוד]] של ירושלים (הראשונה הייתה ד"ר [[הלנה כגן]]).{{הערה|{{דבר||אזרחות־כבוד של הבירה תוענק לרחל בן־צבי|19650817|89}}.}}
 בשנת [[1978]] זכתה ב[[פרס ישראל]] בקטגוריית "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" על [[מפעל חיים|מפעל חייה]].{{הערה|{{דבר||חתני פרס ישראל תשל"ח|19780510|109}}}}
 רחל ינאית בן-צבי הקימה את קרן הספריות לילדי ישראל, שכיום נקראת "קרן הספריות לילדי ישראל מיסודה של רחל ינאית בן-צבי". בקרן פעלו לצידה במשך השנים מספר מתנדבות, ובהן [[הדסה בריל-נועם]].
-לאחר [[מלחמת ששת הימים]] הייתה ינאית לפעילה בחוגי [[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]]. כמו כן עסקה בשימור זכרו של בעלה המנוח, הנשיא בן-צבי על ידי הקמת [[יד בן-צבי]], שימור [[בית הנשיא יצחק בן-צבי|צריף הנשיאות]] בשכונת [[רחביה]] בירושלים וקיום בית התרבות לזכר הבן עלי בקיבוץ [[בית קשת]], שהוקם בצריף מגורי הזוג בן-צבי.
+לאחר [[מלחמת ששת הימים]] הייתה ינאית לפעילה בחוגי [[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]].{{הערה|{{הארץ|מוטי גולני|הציונות נולדה קרועה. בלעדי הגן הזה ישראל תתמוטט|0000018e-5106-dca4-ad8e-f5fea4970000|18 במרץ 2024}}}} כמו כן עסקה בשימור זכרו של בעלה המנוח, הנשיא בן-צבי על ידי הקמת [[יד בן-צבי]], שימור [[בית הנשיא יצחק בן-צבי|צריף הנשיאות]] בשכונת [[רחביה]] בירושלים וקיום בית התרבות לזכר הבן עלי בקיבוץ [[בית קשת]], שהוקם בצריף מגורי הזוג בן-צבי.
 ב[[יום העצמאות]] 1968 נמנתה עם [[טקס הדלקת המשואות|משיאי המשואות]]{{הערה|{{למרחב||משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה|19680503|5}}}}.
+ב-[[2 בדצמבר]] [[ 1991]], [[השירות הבולאי]] הנפיק בול דאר לזכרה שעליו מופיע הדיוקן שלה. הבול עוצב על ידי האמנית [[רות מלכא (בקמן)]]. על שובל הבול מופיע הכיתוב הבא: " צריכה להעסיק אותנו ...יצירת תבנית חיובית...ללא פערי עדות ושכבות".{{הערה| יעקב צחור (עורך), '''בולי ישראל תש"ח - תשכ"ב''', קטלוג מס' 12, רשות הדאר - השירות הבולאי , בשיתוף התאחדות בולאי ישראל, [[הוצאת כרטא]], 1989, עמוד 312}}
 רחל ינאית בן-צבי נפטרה ב[[כ"ו בחשוון]] [[תש"ם]] 1979, ונקברה ב[[הר המנוחות]] בירושלים.
@@ שורה 76: / שורה 81: @@
 == לקריאה נוספת ==
 * שמעון רובינשטיין (עריכה), '''רחל ינאית בן-צבי - דברים שבכתב: ביבליוגרפיה''', יד יצחק בן-צבי, 1978. {{ULI|003676540}}
 * בן ציון מיכאלי, '''הגברת הראשונה: רחל ינאית - רעיית הנשיא בן-צבי''', מלוא, 1992. {{ULI|003914882}}
-* [[גלילה רון-פדר-עמית]], '''לא בובה על חוט: סיפור חייה של רחל ינאית בן-צבי''', הוצאת מודן, 2021. {{ULI|030144713}}
+* [[גלילה רון־פדר-עמית]], '''לא בובה על חוט: סיפור חייה של רחל ינאית בן-צבי''', הוצאת מודן, 2021. {{ULI|030144713}}
 ==קישורים חיצוניים==
@@ שורה 92: / שורה 96: @@
 * [http://www.jafi.org.il/education/100/HEBREW/people/rachel.html המחלקה לחינוך יהודי ציוני]
 * {{מטח|[[מרגלית שילה]]|רחל ינאית בן-צבי|14778|מתוך "העלייה השנייה : אישים" (בעריכת [[זאב צחור]]), הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], [[תשנ"ח]]/1997}}
 * {{מטח||רחל ינאית בן-צבי|5523}}
 * [[רות קרק]], {{אנצ נשים יהודיות|ben-zvi-rahel-yanait}}
-* {{יזכור|90318|עלי בן-צבי באתר יזכור}}
 * [http://www.ybz.org.il/?CategoryID=212&ArticleID=150 מרכז רחל ינאית בן-צבי]
 * {{חיים של אחרים|רחל ינאית בן-צבי|5 באוקטובר 2010|%D7%A8%D7%97%D7%9C-%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%9F-%D7%A6%D7%91%D7%99}}
 * [https://www.youtube.com/watch?v=ue9UInXCEEs רחל ינאית בן-צבי אצל דן אלמגור] מתוך "שרתי לך ארצי" שרה "בוקר בא לעבודה"
 * נאוה דקל ו[[רות קרק]], "[https://www.academia.edu/29915144/DEKEL_and_KARK_YANAIT_and_THE_JERUSALEM_GIMNASYA_DOR_LE_DOR_49_2015 רחל ינאית: מורה בגימנסיה העברית הירושלמית בשלהי התקופה העות'מאנית]", '''דור לדור''' – קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, מט, 2015, עמ' 45–66
-* {{הארץ|ניר חסון|נשלף מהמחתרת: האקדח של רחל ינאית בן־צבי התגלה מחדש בבית נכדתה|1.8059811}}
+* {{הארץ|ניר חסון|נשלף מהמחתרת: האקדח של רחל ינאית בן־צבי התגלה מחדש בבית נכדתה|1.8059811|31 באוקטובר 2019}}
 * {{הספרנים|חן מלול|הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה|giborot-rachel-yanait/|7 ינואר 2020}}
+* {{קישור כללי|הכותב=אודם אשור|כותרת=על צמחים ודעות קדומות|אתר=[[המוסך (כתב עת)|הספרנים]]|תאריך=11 באפריל 2024|כתובת=https://blog.nli.org.il/chov-yanait-aharonson/}}
 * {{המרכז ללימודי רוח|היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים|חתונה בהפתעה|historiyom/ytskhq-vrkhl-ynyt-bn-tsby}}
+{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
 <div style="direction: ltr;">
 * Ruth Kark, "[https://www.academia.edu/4125925/89 Not a Suffragist? Rachel Yanait Ben-Zvi on Women and Gender]", ''Nashim'' (A Journal of Jewish Women's Studies & Gender Issues), No.7 (Spring 2004), pp. 128-150
@@ שורה 110: / שורה 115: @@
 {{ש}}{{רעיות נשיא מדינת ישראל}}
+{{יצחק בן-צבי}}
+{{ההעפלה}}
 {{בקרת זהויות}}
 {{מיון רגיל:בן-צבי, רחל ינאית}}

יצחק בן-צבי
מוסדות וארגונים שהקים	פועלי ציון • המכון לחקר קהילות ישראל במזרח • הגימנסיה העברית רחביה
משפחתו	צבי שימשלביץ' (אבא) • אהרן ראובני (אח) • שולמית קלוגאי (אחות) • יצחק קלוגאי (גיס) • רחל ינאית בן-צבי (רעיה) • עלי בן-צבי (בן) • בנימין מזר (גיס) • בתיה לישנסקי (גיסה)
הנצחה	יד יצחק בן-צבי • דרך בן-צבי • מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח • שדרות בן-צבי • צריף הנשיא • בית הנשיא יצחק בן-צבי
שונות	בית עלי • פרס יצחק בן-צבי • ספר תולדות ההגנה • יזכור (ספר, 1916) • בית החלוצות (ירושלים)