לדלג לתוכן

ניו-ג'ורנליזם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.4) (בוט משנה: ko:뉴 저널리즘
מ הוספת {{תב|ויקישיתוף בשורה}} בקישורים חיצוניים במידה וחסר (תג)
 
(32 גרסאות ביניים של 23 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''ניו-ג'ורנליזם''' או "עיתונות גונזו" הוא סגנון כתיבה ותפיסה [[עיתונות|עיתונאית]] המאופיינים בכתיבה חופשית ואישית המעמידה את ה[[אובייקטיביות]] בספק ואת ה[[עיתונאי]] ועולמו במרכז כבעלי עמדה ותפקיד חברתי.
'''ניו-ג'ורנליזם''' (ב[[אנגלית]]: '''New Journalism''' (עיתונות חדשה)) הוא [[סגנון כתיבה]] ותפיסה [[עיתונות|עיתונאית]] המאופיין בכתיבה חופשית ואישית המעמידה את ה[[אובייקטיביות]] בספק ואת ה[[עיתונאי]] ועולמו במרכז כבעלי [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדה]] ותפקיד חברתי.


זהו זרם בעיתונות הרואה בדיווח יצירה [[סובייקטיבית]], המפגינה [[מודעות עצמית]] לתהליכי הכתיבה העיתונאית. ה[[עיתונות החדשה]] נעזרת בסגנונות כתיבה [[ספרות]]יים ובדיוניים כדי להעביר את מסריה. זוהי תגובת נגד לסגנון השואף ל[[אובייקטיביות]], ל[[נייטרליות (פילוסופיה)|נייטרליות]] ולנאמנות לעובדות, הדורש מן הכותב להעלים את נקודת מבטו האישית מן הכתיבה והדיווח. הניו-ג'ורנליזם ממקם את הכותב כגיבור הסצנה העיתונאית ומקנה לו תפקיד חשוב בתוך השיח הציבורי. נקודת המבט האישית, המקורית, ה[[נרקיסיסיטית]] לעיתים, מחליפה את היומרה לדיווח שתוצאתו פענוח "האמת". הניו-ג'ורנליזם הוא כתיבה המתענגת על עצמה שערכה נשפט על-פי עוצמתה ה[[רטורית]].
==תחילת הזאנ'ר==
העיתונאי והסופר [[הנטר ס. תומפסון]] נחשב לאבי [[ז'אנר]] הניו-ג'ורנליזם (או בשם שהוא נתן לו "עיתונות הגונזו") בשורת כתבות שהתפרסמו במגאזין [[רולינג סטון]] בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של [[המאה ה-20]].


==תחילת הז'אנר==
ספרו [[פחד ותיעוב בלאס וגאס]] ([[1972]]) נחשב לקלאסיקה של הז'אנר והוא למעשה כינוס של סדרת כתבות שהתפרסמו קודם בעיתונות (ב[[1998]] עיבד [[טרי גיליאם]] את הספר לסרט קולנוע). נקודת ציון נוספת בהגדרת הז'אנר היא פרסום מאמרו של הסופר [[טום וולף]] ב-[[ניו יורק מגזין]] ב-[[1972]] שעסק בכתיבה העיתונאית החדשה ובאפיונה. הז'אנר היה בתהילתו בעיתונות המגאזינים האמריקאית בשנות השבעים ועם כותביו מזוהים (בנוסף לתומפסון, כמובן) העיתונאים [[ג'ו אסטרהאז]] ו[[טרומן קפוטה]].
העיתונאי והסופר [[הנטר ס. תומפסון]] נחשב לאבי [[ז'אנר]] הניו-ג'ורנליזם (או בשם שהוא נתן לו "עיתונות הגונזו") בשורת כתבות שהתפרסמו במגזין [[רולינג סטון]] בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של [[המאה ה-20]].

ספרו [[פחד ותיעוב בלאס וגאס]] ([[1972]]) נחשב לקלאסיקה של הז'אנר והוא למעשה כינוס של סדרת כתבות שהתפרסמו קודם בעיתונות (ב-[[1998]] עיבד [[טרי גיליאם]] את הספר לסרט קולנוע). נקודת ציון נוספת בהגדרת הז'אנר היא פרסום מאמרו של הסופר [[טום וולף (עיתונאי)|טום וולף]] ב-[[ניו יורק מגזין]] ב-[[1972]] שעסק בכתיבה העיתונאית החדשה ובאפיונה. הז'אנר היה בתהילתו בעיתונות המגאזינים האמריקאית בשנות השבעים ועם כותביו מזוהים (בנוסף לתומפסון) העיתונאים [[ג'ו אסטרהאז]] ו[[טרומן קפוטה]].


==מאפייני הניו-ג'ורנליזם==
==מאפייני הניו-ג'ורנליזם==
כגישה [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרנית]] אופיין ז'אנר הניו-ג'ורנליזם בוויתור על הדיווח האובייקטיבי, לטובת עמדת הכותב הסובייקטיבית. הגישה דגלה בכך שהעיתונאי אינו עוד דמות אובייקטיבית ובלתי תלויה, אלא אישיות שהיא חלק בלתי נפרד מההתרחשות. עיתונאי הניו-ג'ורנליזם היו הסיפור בעצמם, בצורה שבה הם חוו את האירועים, ובצורה שבה סיפרו לקוראים על ההתרחשות מנקודת מבטם הסובייקטיבית במודע. הגישה עודדה אותם להתערב בדברים שעליהם הם כותבים, לא לעמוד מהצד אלא לקחת חלק אקטיבי בהתרחשויות (בדומה לסרטו של [[מייקל מור]]), ולכן אולי רבות מהכתבות היו למעשה תחקירים עיתונאיים בתחום החברתי.
כגישה [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרנית]] מאופיין ז'אנר הניו-ג'ורנליזם בוויתור על הדיווח האובייקטיבי, לטובת עמדת הכותב הסובייקטיבית. הגישה דוגלת בכך שהעיתונאי אינו עוד דמות אובייקטיבית ובלתי תלויה, אלא אישיות שהיא חלק בלתי נפרד מההתרחשות. עיתונאי הניו-ג'ורנליזם הם הסיפור בעצמם, בצורה שבה הם חווים את האירועים, ובצורה שבה הם מספרים לקוראים על ההתרחשות מנקודת מבטם הסובייקטיבית במודע. הגישה מעודדת אותם להתערב בדברים שעליהם הם כותבים, לא לעמוד מהצד אלא לקחת חלק בהתרחשויות, בשל כך רבות מהכתבות הן למעשה [[תחקיר עיתונאי|תחקירים עיתונאיים]] בתחום החברתי.


הכתיבה הניו-ג'ורנליסטית עשתה גם מהפכה זוטא בסגנון הכתיבה. מאפייניו הבולטים היו שפה משוחררת, קלילה ואסוציאטיבית יותר מקודם, תוך שימוש נרחב ב[[סלנג]] ובמונחים משפת הדיבור היומיומית. הכתיבה האישית הציגה את עולמו של הכותב, את האירועים החווייתיים שהוא עבר (לעתים על גבול ההזיה) ואת שפתו וסגנונו שלו.
הכתיבה הניו-ג'ורנליסטית שונה גם בסגנון הכתיבה. מאפייניו הם שפה משוחררת, קלילה ואסוציאטיבית יותר מקודם, תוך שימוש נרחב ב[[סלנג]]ים ובמונחים משפת הדיבור היומיומית. הכתיבה האישית מציגה את עולמו של הכותב, את האירועים שהוא חווה ואת שפתו וסגנונו שלו.


==ניו-ג'ורנליזם בישראל==
==ניו-ג'ורנליזם בישראל==
העיתונות הישראלית אימצה את הז'אנר החדש עם היווצרו, והוא היה נפוץ בכתיבה של שנות השבעים (על אף שאת ההשפעות הניו-ג'ורנליסטיות המשמעותיות בארץ ניתן לראות דווקא בכתיבת ה[[מקומון|מקומונים]] בכלל ו[[העיר]] בפרט בשנות התשעים). בין העורכים והכתבים שעודדו את הז'אנר בעיתונות הישראלית ניתן למנות את: [[גל אוחובסקי]] (ככותב וכעורך 'תרבות מעריב' ו[[העיר]]), [[רינו צרור]], [[רונאל פישר]], [[אדם ברוך]] (בתחילת דרכו ככותב וכעורך [[מוניטין (ירחון)|מוניטין]]), [[אורי לוטן]] והאדם שכתיבתו מזוהה יותר מכול עם הניו-ג'ורנליזם: [[רון מיברג]].
העיתונות הישראלית אימצה את הז'אנר החדש עם היווצרו, והוא היה נפוץ בכתיבה של שנות השבעים (על אף שאת ההשפעות הניו-ג'ורנליסטיות המשמעותיות בארץ ניתן לראות דווקא בכתיבת ה[[מקומון|מקומונים]] בכלל ו[[העיר]] בפרט בשנות התשעים). בין העורכים והכתבים שעודדו את הז'אנר בעיתונות הישראלית ניתן למנות את: [[עירית לינור]] (ב"[[כותרת ראשית (שבועון)|כותרת ראשית]]" וב"[[חדשות (עיתון)|חדשות]]"), [[גל אוחובסקי]] (ככותב וכעורך 'תרבות מעריב' ו[[העיר]]), [[רינו צרור]], [[רונאל פישר]], [[אדם ברוך]] (בתחילת דרכו ככותב וכעורך [[מוניטין (ירחון)|מוניטין]]), [[אורי לוטן]] ו[[רון מיברג]].


==הניו-ג'ורנליזם כיום==
==הניו-ג'ורנליזם כיום==
כיום נחשב הניו-ג'ורנליזם כז'אנר בדעיכה, אך רבות מהנורמות שעיצב משפיעות על עולם העיתונות וה[[תקשורת המונים|תקשורת]] הנוכחי: ברמת סובייקטיביות הדיווח וגם בסגנון הכתיבה האישי. בנוסף תופעת העיתונאים-כוכבים (כדוגמת דנה ספקטור) נזקפת לזכות הניו-ג'ורנליזם שקידם את הכותב ועולמו והציב אותם במרכז הבמה הכתובה.
כיום נחשב הניו-ג'ורנליזם כז'אנר בדעיכה, אך רבות מהנורמות שעיצב משפיעות על עולם העיתונות וה[[תקשורת המונים|תקשורת]] הנוכחי: ברמת סובייקטיביות הדיווח וגם בסגנון הכתיבה האישי. תופעת העיתונאים-כוכבים (כדוגמת [[דנה ספקטור]]) נזקפת לזכות הניו-ג'ורנליזם שקידם את הכותב ועולמו והציב אותם במרכז הבמה הכתובה. בנוסף, צמחו סדרות רשת עיתונאיות המדווחות מהשטח תוך השתתפות בחוויה של מושא הסיקור, כגון [[דוקותיים]] של [[איתי אשר]].


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*רוברט אלבין, '''כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית''', הקיבוץ המאוחד, 2004.
*רוברט אלבין, '''כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2004.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.nrg.co.il/online/5/ART/875/089.html רון מיברג מספיד את הנטר ס. תומפסון ואת הז'אנר]
*{{הרעיונות|new-journalism|ניו-ג'ורנליזם, עיתונות חדשה}}
*[[רון מיברג]] [http://www.nrg.co.il/online/5/ART/875/089.html מספיד את הנטר ס. תומפסון ואת הז'אנר], באתר [[Nrg מעריב]], 25/2/2005
* {{בריטניקה}}


[[קטגוריה:עיתונות|ניו-ג'ורנליזם]]
[[קטגוריה:עיתונות|ניו-ג'ורנליזם]]

[[en:New Journalism]]
[[bg:Нова журналистика]]
[[ca:Nou Periodisme]]
[[da:New journalism]]
[[de:New Journalism]]
[[es:Nuevo periodismo]]
[[fr:Nouveau journalisme]]
[[it:Nuovo giornalismo]]
[[ja:ニュー・ジャーナリズム]]
[[ko:뉴 저널리즘]]
[[lt:Naujoji žurnalistika]]
[[no:New Journalism]]
[[pl:Nowe Dziennikarstwo]]
[[pt:New journalism]]
[[ru:Новая журналистика]]
[[zh:新新闻主义]]

גרסה אחרונה מ־11:38, 18 במאי 2023

ניו-ג'ורנליזםאנגלית: New Journalism (עיתונות חדשה)) הוא סגנון כתיבה ותפיסה עיתונאית המאופיין בכתיבה חופשית ואישית המעמידה את האובייקטיביות בספק ואת העיתונאי ועולמו במרכז כבעלי עמדה ותפקיד חברתי.

זהו זרם בעיתונות הרואה בדיווח יצירה סובייקטיבית, המפגינה מודעות עצמית לתהליכי הכתיבה העיתונאית. העיתונות החדשה נעזרת בסגנונות כתיבה ספרותיים ובדיוניים כדי להעביר את מסריה. זוהי תגובת נגד לסגנון השואף לאובייקטיביות, לנייטרליות ולנאמנות לעובדות, הדורש מן הכותב להעלים את נקודת מבטו האישית מן הכתיבה והדיווח. הניו-ג'ורנליזם ממקם את הכותב כגיבור הסצנה העיתונאית ומקנה לו תפקיד חשוב בתוך השיח הציבורי. נקודת המבט האישית, המקורית, הנרקיסיסיטית לעיתים, מחליפה את היומרה לדיווח שתוצאתו פענוח "האמת". הניו-ג'ורנליזם הוא כתיבה המתענגת על עצמה שערכה נשפט על-פי עוצמתה הרטורית.

תחילת הז'אנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי והסופר הנטר ס. תומפסון נחשב לאבי ז'אנר הניו-ג'ורנליזם (או בשם שהוא נתן לו "עיתונות הגונזו") בשורת כתבות שהתפרסמו במגזין רולינג סטון בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה ה-20.

ספרו פחד ותיעוב בלאס וגאס (1972) נחשב לקלאסיקה של הז'אנר והוא למעשה כינוס של סדרת כתבות שהתפרסמו קודם בעיתונות (ב-1998 עיבד טרי גיליאם את הספר לסרט קולנוע). נקודת ציון נוספת בהגדרת הז'אנר היא פרסום מאמרו של הסופר טום וולף ב-ניו יורק מגזין ב-1972 שעסק בכתיבה העיתונאית החדשה ובאפיונה. הז'אנר היה בתהילתו בעיתונות המגאזינים האמריקאית בשנות השבעים ועם כותביו מזוהים (בנוסף לתומפסון) העיתונאים ג'ו אסטרהאז וטרומן קפוטה.

מאפייני הניו-ג'ורנליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כגישה פוסט מודרנית מאופיין ז'אנר הניו-ג'ורנליזם בוויתור על הדיווח האובייקטיבי, לטובת עמדת הכותב הסובייקטיבית. הגישה דוגלת בכך שהעיתונאי אינו עוד דמות אובייקטיבית ובלתי תלויה, אלא אישיות שהיא חלק בלתי נפרד מההתרחשות. עיתונאי הניו-ג'ורנליזם הם הסיפור בעצמם, בצורה שבה הם חווים את האירועים, ובצורה שבה הם מספרים לקוראים על ההתרחשות מנקודת מבטם הסובייקטיבית במודע. הגישה מעודדת אותם להתערב בדברים שעליהם הם כותבים, לא לעמוד מהצד אלא לקחת חלק בהתרחשויות, בשל כך רבות מהכתבות הן למעשה תחקירים עיתונאיים בתחום החברתי.

הכתיבה הניו-ג'ורנליסטית שונה גם בסגנון הכתיבה. מאפייניו הם שפה משוחררת, קלילה ואסוציאטיבית יותר מקודם, תוך שימוש נרחב בסלנגים ובמונחים משפת הדיבור היומיומית. הכתיבה האישית מציגה את עולמו של הכותב, את האירועים שהוא חווה ואת שפתו וסגנונו שלו.

ניו-ג'ורנליזם בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונות הישראלית אימצה את הז'אנר החדש עם היווצרו, והוא היה נפוץ בכתיבה של שנות השבעים (על אף שאת ההשפעות הניו-ג'ורנליסטיות המשמעותיות בארץ ניתן לראות דווקא בכתיבת המקומונים בכלל והעיר בפרט בשנות התשעים). בין העורכים והכתבים שעודדו את הז'אנר בעיתונות הישראלית ניתן למנות את: עירית לינור (ב"כותרת ראשית" וב"חדשות"), גל אוחובסקי (ככותב וכעורך 'תרבות מעריב' והעיר), רינו צרור, רונאל פישר, אדם ברוך (בתחילת דרכו ככותב וכעורך מוניטין), אורי לוטן ורון מיברג.

הניו-ג'ורנליזם כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נחשב הניו-ג'ורנליזם כז'אנר בדעיכה, אך רבות מהנורמות שעיצב משפיעות על עולם העיתונות והתקשורת הנוכחי: ברמת סובייקטיביות הדיווח וגם בסגנון הכתיבה האישי. תופעת העיתונאים-כוכבים (כדוגמת דנה ספקטור) נזקפת לזכות הניו-ג'ורנליזם שקידם את הכותב ועולמו והציב אותם במרכז הבמה הכתובה. בנוסף, צמחו סדרות רשת עיתונאיות המדווחות מהשטח תוך השתתפות בחוויה של מושא הסיקור, כגון דוקותיים של איתי אשר.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניו-ג'ורנליזם בוויקישיתוף