נמרוד (פסל) – הבדלי גרסאות

**נמרוד**
מידע כללי
פַּסל	יצחק דנציגר
תאריך יצירה	1939
טכניקה וחומרים	אבן חול
ממדים בס"מ
רוחב	33 ס״מ
גובה	95 ס״מ
עומק	33
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הכנענים
מספר יצירה	B81.0600
מיקום	מוזיאון ישראל; ירושלים שבישראל

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:41, 7 ביולי 2024

"נִמְרוֹד" הוא פסל העשוי מאבן חול נובית שיצר הפסל יצחק דנציגר בשנים 1938–1939. הפסל נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות בתולדות האמנות הישראלית וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "הכנענים".^[1]

תיאור

הפסל, בגובה של 95 ס"מ, ברוחב של 33 ס"מ ובעומק של 33 ס"מ, חצוב באבן חול אדמדמה. שמו של הפסל מקשר אותו אל דמותו של נמרוד המקראי – ”וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד... הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'” (בראשית י, ח–ט). בתרבות היהודית נתפס נמרוד כדמות צייד ישראלית-כנענית, ארוטית ומרדנית (כפי שנובע מפירוש שמו, לשון מרד), שנחשבת כמי שהתחרתה באלוהים ובאברהם.

מבחינת עיצובו, מציג הפסל את דמותו של נמרוד כצייד עירום. עיניו הפקוחות בולטות וחסרות אישון, חוטמו פחוס כשל דמויות מן הפיסול האפריקאי והוא אינו נימול. גופו צנום ועל כתפו ציפור ציד – בז. על ירכו של נמרוד חקוקה ציפור המופיעה במהופך, בצורה מקוטעת, כשפניה כלפי מטה. מאחורי גבו הוא אוחז במעין חרב, אולם צורת האחיזה בה אינה רגילה.

עיצובו של הפסל מעיד על השפעת הפיסול המצרי. השפעה זו בולטת בעיקר בתוספת הבז על כתפו של נמרוד, הקשורה לאיקונוגרפיה של פסלי הפרעונים, ובייחוד לדמותו של האל הורוס, אשר נתפס בעיני המצרים העתיקים כמי שמאציל את השלטון על מלכי מצרים. השפעות נוספות הן מן האמנות האשורית והבבלית, וכן ניכרת בו השפעת פסלי ה"קורוס" היוונים. סמדר תירוש מצאה בפסל "תערובת של מזרח ומערב: הטיפוס של טורסו מערבי מגולם באלמנטים של פיסול הודי: לא רק האבן האדמדמה המקובלת בפיסול ההודי, אלא גם, ובעיקר, דימוי הגוף האירוטי: נערי, רזה, גמיש."^[2]

היסטוריה

הגרסה הראשונה של הפסל נוצרה כהצעה לתבליט קיר שתוכנן עבור האוניברסיטה העברית. כדוגמן לגופו של "נמרוד" שימש אחיו הצעיר של דנציגר, מיכאל (מופי).^[3] במרכז התבליט, שנועד לבניין בתכנונו של ריכרד קאופמן, הייתה אמורה להופיע דמותו של נמרוד הצייד. אולם ההזמנה לתבליט בוטלה בשל הפרובוקטיביות ששידרה דמותו של נמרוד המקראי בעיני בני התקופה.

על פי עדותו של דנציגר, הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק, שהיה מראשי האוניברסיטה ואף מיודד עם דנציגר, ביקש ממנו להשמיט את דמותו של נמרוד מן התבליט. דנציגר סיפר על שיחה שלו עם סוקניק, שבה אמר לסוקניק: "היום טענת שקשה כל כך למצוא עתיקות של יהודים, הכל הלניסטי, ביזנטי, רומאי. אתן לך תשובה: היהודים היו כמוך. הם שאלו תמיד למה לך? הוא לא רצה לסלוח לי על כך, והתפייסנו רק אחרי שנים במוזיאון הבריטי, בתערוכה על ארכאולוגיה ארצישראלית".^[4] רישומי ההכנה לפסל מצביעים על השפעה אקספרסיוניסטית בעיצוב דמותו של הפסל.

דנציגר יצר את "נמרוד" מאבן חול נובית אדומה, שהובאה מהעיר הנבטית פטרה שבירדן על ידי פועלים ערבים ממפעלי ים המלח. אולם דנציגר היסב את ייעודה. בספר "סיפורה של אמנות ישראל" נטען כי הפסל עוצב משבר אבן של פסל קודם של דנציגר, פסל שנותץ בידי קנאי דתי בחצר בית החולים "דנציגר", שבו שכן הסטודיו של הפסל. מהאבן נוצר, בנוסף ל"נמרוד", גם הפסל "שבזיה".^[5]

הפסל הוצג לראשונה בשנת 1944 במסגרת תערוכה כללית של אמני ארץ ישראל בבית "הבימה" בתל אביב. בעקבות הצגתו נמתחה עליו ביקורת רבה, ודנציגר אמר ש"כתבו שנמרוד מבטא את הטומאה. הוא אליל",^[4] אך אחרים ראו בו כנציג של הלאומיות היהודית החדשה.

במאמר ב"הארץ" כתב חיים גמזו, ידיד משפחתו של דנציגר, על הצגת הפסל בבניין תיאטרון "הבימה" ושיבח את מקוריותו וחדשנותו של דנציגר. על הפסל עצמו כתב גמזו כי "מתקבל הרושם כאילו צורת האבן 'התנתה' את צורתה השטוחה בחזה של הדמות. קשה להסכין עם נמרוד הצייד ואיש השדה והיער בעל חזה של שחפן. אולם, ההיוליות שבהבעה ובהופעה הכללית הנם עדות לכישרונו של האמן".^[6]

בשנת 1947 הוצג הפסל (ביחד עם "שבזיה" ופסל בשם "מזבח") בתערוכה "תערוכת אמנים נבחרים ארץ-ישראליים" בבית הנכות בצלאל בירושלים.^[7] בשנת 1952 הוצג הפסל בתערוכה של אגודת הציירים והפסלים במוזיאון תל אביב שנקראה "תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, למלאות 20 שנה ליסוד המוזיאון".^[8]

להצלחה מפתיעה זכה הפסל בקרב בני הדור הצעיר, בעת שהוצג בחלון ראווה של גלריה "ישראל", ברחוב בן-יהודה בתל אביב. חוה מגנס, אחותו הבכורה של דנציגר, סיפרה על הפופולריות של הפסל בקרב צעירי העיר ותיארה את הנשים הצעירות, "אשר היו מצמידות את השפתיים אל הזכוכית ומנשקות דרכה את הפסל".^[9]

במשך שנים רבות זכה הפסל למעמד קאנוני באמנות הישראלית. בעיתון "הבוקר" נכתב בשנת 1965 כי "נמרוד אינו רק פסל. הוא סיכום של מעוף והעזה, של מנטאליות, של התמרדות נעורים. נמרוד הוא גם דמות וגם התמרדות: יש בו, עם כל התאפקותו הארכאית, מאותה חוצפת נעורים, המציינת דור שלם".^[10]

הפרשנות סביב דמותו האניגמטית של נמרוד ניסתה, בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים של המאה העשרים, לקשר את הפסל אל לאומיות יהודית-עברית מתכוננת. בטורו ב"מעריב" שאל אדם ברוך: ”כיצד קרה שהפסל 'נמרוד' של יצחק דנציגר, נעשה הדימוי המייצג ביותר של המודרניזם הישראלי והלא 'נמרוד' הינו דימוי אלילי, ארוטי, פרימיטיבי, אזורי ועלילתי, בעוד המודרניזם הזה שאף הפשטה, בינלאומיות, הטמעה של אתיקה הומניסטית באסתטיקה דקה? מדוע המודרניזם המקומי קיבל על עצמו את 'נמרוד'? זו אחת החידות (סתירות) המהותיות בנפש האמנות הישראלית". גם שרה ברייטברג-סמל תהתה על היפרדות ה"עבריות מעל העבריות עד להזדהות עם היפוכה”.^[11] במאמר "אגריפס נגד נמרוד" (1988) תקפה ברייטברג-סמל את התפיסה הקאנונית של מחקר תולדות האמנות לגבי פסלו של דנציגר, שראתה בו כמייצג בלעדי של הלאומיות העברית. במקומו הציעה את ציורו של אריה ארוך "רחוב אגריפס" (1964) כאלטרנטיבה ראויה יותר, ובעלת ערכים "יהודיים" יותר.

המעמד הקאנוני של הפסל התבטא בצורות שונות. ראשית, הודגשה בפרסומים השונים על הפסל העובדה שהאבן שממנה נוצר היא נובית. גם אופן הצגתו של הפסל במוזיאון ישראל, שרכש את הפסל בתחילת שנות השמונים, נעשתה בדרך כלל על גבי כן גבוה, תוך יצירת מיסטיפיקציה של הפסל.

בשנת 1991 הוצג הפסל במוזיאון ישראל במסגרת תערוכה בשם "מסלולי נדודים", שעסקה במוטיב הנוודות באמנות הישראלית. בתערוכה, שאותה אצרה שרית שפירא, הוצג הפסל בגובה הרצפה, על גבי משטח עץ. על ידי הורדת הפסל מכנו הרם והצגתו בגובה הרצפה, הוא חזר להיות בן דמות של צייד ועובד אדמה.^[2]

עם חנוכת הקמפוס המשופץ במוזיאון ישראל, בשנת 2010, הוצב הפסל במרכז אולם הכניסה של המוזיאון, בפתח תערוכת הקבע של האמנות הישראלית.^[12]

עותקים

הפסל המקורי, העשוי אבן, נמכר בשנת 1981 למוזיאון ישראל על ידי אלמנתו של דנציגר. לאחר מותו של דנציגר נוצקו שמונה עותקים עשויים ברונזה של הפסל. את תבנית היציקה יצר דנציגר בעצמו, במטרה ליצוק ממנה עותקים של הפסל עבור בני משפחתו.

עותק נוסף, מזויף, הועמד למכירה פומבית באוקטובר 2001 דרך "סותבי'ס". הוא נוצר בבית היציקה שיצר את העותקים הרשמיים של הפסל. העותק נמכר תמורת 22 אלף דולר לארנולד דרוק, שהעמיד אותו למכירה פומבית. לאחר התערבות אלמנתו של דנציגר, סוניה דנציגר, הוצא הפסל מהמכירה והושמד בעקבות צו של בית משפט.^[3]

ביוני 2005 נמכר עותק ברונזה, באישורה של משפחת דנציגר.^[13] בשנת 2009 הוצע עותק נוסף למכירה באמצעות "גלריה גולקונדה" בתל אביב תמורת 840,000 ש"ח.^[14]

התייחסות באמנות ישראלית

בשנות התשעים החל גם ניסיון לבדיקה מחודשת של דמות "נמרוד". בשנת 1989 יצר אלדד זיו עבור פסטיבל ישראל כרזה שכונתה "נמרוד ההומו", שבה הופיע הפסל נמרוד בצבע ורוד. בנוסף, חיבר זיו מחזה עבור התיאטרון הקאמרי, שעסק בפסל ובאנשי הקבוצה הכנענית.

ניסיון אחר היה תערוכה קבוצתית שנפתחה בחודש מרץ 1996 במוזיאון ישראל, אשר הציגה את השפעתו של הפסל באמנות הישראלית. בתערוכה הוצגו עבודות של אמנים כגון יחיאל שמי, שלום סבא ושושנה היימן, שהתייחסו אל הפסל בעבודותיהם.^[15] התייחסויות נוספות, מן העשור הראשון של המאה ה-21, ניתן למצוא בצילום של עדי נס המציג נער מזרחי שעל כתפו פוחלץ של ציפור. צילום זה כונה בידי המבקרים "נמרוד". עבודה נוספת של הציירת אפרת גלנור – "עין לנמרוד צופייה" (2002) – הציגה את דימוי הפסל, תוך ביקורת על מעמדו הקאנוני, בסגנון המשלב את אמנות הפופ עם אמנות "בצלאל". בשנת 2004 הציגה דרורה דומיני בגלריה גבעון סדרת עבודות בטכניקת ריקועי מתכת שהתייחסו לנמרוד כאל פוחלץ וכאל בעל בעיות מיניות. בשנת 2007 ציירה אורה ראובן ציור שמן על בד בשם "נמרוד ואת": זהו דיוקן עצמי עירום של הציירת, אישה לא צעירה שגופה מלא ורפוי, מול גופו הדק של נמרוד. האישה בציור עומדת בתנוחת גוף מתריסה מול נמרוד, ובה בעת מצביעה על הזמן החולף והגוף המזקין כנגד האשליה של המיתוס המאצ'ואיסטי.^[16] אייל אסולין יצר את מוטי המתכתב עם נמרוד. אסולין משתמש בשפה של האמנות העכשווית ובמסגרת העיסוק בזהויות, מציג את מוטי השחור עם שרשרת זהב והכיתוב חי כדי לעשות תיקון אפליה היסטורית על רקע מוצא והשמעת קולו של האחר.

באוקטובר 2011 נפתחה בבית האומנים בירושלים תערוכת "הנמרודים החדשים"^[17] שאותה אצר גדעון עפרת. התערוכה ביקשה לבחון את השימוש הישיר והעקיף בדימוי הפסל "נמרוד" באמנות הישראלית מאז שנות ה-50 ועד ימינו.

"אדם בערבה" (1952) מאת יחיאל שמי
ללא כותרת (2000), מאת עדי נס
"עין לנמרוד צופיה" (2002), מאת אפרת גלנור
"נמרוד ואת" (2007), מאת אורה ראובן

לקריאה נוספת

דוד אוחנה, "מ'נמרוד' לקלעת נמרוּד – מחוזות הזיכרון של הישראליות", בתוך מיכאל פייגה וצבי שילוני, קרדום לחפור בו: ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, שדה בוקר: מכון בן גוריון, עמ' 121–155.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמרוד בוויקישיתוף

נמרוד, באתר מוזיאון ישראל
הלוחם הרך, באתר ynet, 4 ביולי 2007
עוזי צור, נמרוד מודד שמלת כלה, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
גדעון עפרת, "נמרוד: כל הסיפור", באתר "המחסן של גדעון עפרת"
דוד שפרבר, "כוחה של איקונוגרפיה", באתר ערב רב, 4 בנובמבר 2011
הנמרודים החדשים, באתר בית האומנים בירושלים
דליה מנור, נמרוד – יצירתו של דימוי קנוני, באתר ערב רב, 5 בינואר 2020

הערות שוליים

^ דף הפסל באתר מוזיאון ישראל.
^ ¹ ² סמדר תירוש, "הגיבור הכנעני הוא יהודי נודד", משקפיים, 22: 17–19, 1994.
^ ¹ ² נרי ליבנה, "אגדת דנציגר", הארץ, 12.2.2002 (גרסה מקוונת: נרי ליבנה, אגדת דנציגר, באתר הארץ, 19 בפברואר 2002).
^ ¹ ² אמנון ברזל, "הנוף כיצירת אמנות" (ריאיון עם יצחק דנציגר), הארץ, 22.7.1977.
^ בנימין תמוז (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 139. כנראה מדובר בפסלו של דנציגר "השבועה" (1938, שנעשה לזכר דוד נשרי ונהרס בחצר הסטודיו; ראו: מרדכי עומר, יצחק דנציגר, מוזיאון תל אביב, 1996, עמ' 94–95. גדעון עפרת הביע השערה כי מאותה אבן שממנה נוצר נמרוד נוצר גם פסלו של יחיאל שמי "גייחזי" (משנות ה-40), שאבד עם פינוי בית הערבה במאי 1948, ראו: גדעון עפרת, "הבן האובד של נמרוד", הארץ, 16 בפברואר 1996; הפרטים מובאים בתוך: מיכאל סגן כהן, יחיאל שמי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1997, עמ' 13–14.
^ חיים גמזו, "התערוכה הכללית ב'בית הבימה'", הארץ, 2.5.1944, מופיע בתוך: ד"ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006, עמ' 441.
^ ראו: תצלום באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
^ ראו: תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, אגודת הציירים והפסלים בישראל, תל אביב, 1952.
^ נרי ליבנה, "אגדת דנציגר", הארץ, 12.2.2002. אישור להצגתו בגלריה ניתן גם במאמר ב"הבוקר" מתאריך 24.9.1965.
^ "נמרוד – למוזיאון ישראל!", הבוקר, 24.9.1965.
^ שרה ברייטברג-סמל, "אגריפס" נגד "נמרוד", קו, מס' 19, 1999, עמ' 98.
^ נטע אלכסנדר, 120 עיתונאים ו-100 מיליון דולר: מוזיאון ישראל נפתח מחדש, באתר הארץ, 21 ביולי 2010
^ דנה גילרמן, עותק ברונזה של "נמרוד" יוצע ב-60–80 אלף ד', באתר הארץ, 17 ביוני 2005.
^ אביטל בורג, יצירות אמנות למכירה, באתר הארץ, 23 ביולי 2009
^ שרה ברייטברג-סמל, "נמרוד – תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל", סטודיו, גיליון מס' 70, מרץ-אפריל 1996, עמ' 8.
^ התמונה "נמרוד ואת" מאת אורה ראובן.
^ ראו: עפרת, גדעון, הנמרודים החדשים, בית האמנים, ירושלים, 2016 עברית / אנגלית

ערך מומלץ

[1] דף הפסל באתר מוזיאון ישראל.

[תירוש,_הגיבור_הכנעני-2] ¹ ² סמדר תירוש, "הגיבור הכנעני הוא יהודי נודד", משקפיים, 22: 17–19, 1994.

[ליבנה,_אגדת_דנציגר-3] ¹ ² נרי ליבנה, "אגדת דנציגר", הארץ, 12.2.2002 (גרסה מקוונת: נרי ליבנה, אגדת דנציגר, באתר הארץ, 19 בפברואר 2002).

[ברזל,_ראיון-4] ¹ ² אמנון ברזל, "הנוף כיצירת אמנות" (ריאיון עם יצחק דנציגר), הארץ, 22.7.1977.

[5] בנימין תמוז (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 139. כנראה מדובר בפסלו של דנציגר "השבועה" (1938, שנעשה לזכר דוד נשרי ונהרס בחצר הסטודיו; ראו: מרדכי עומר, יצחק דנציגר, מוזיאון תל אביב, 1996, עמ' 94–95. גדעון עפרת הביע השערה כי מאותה אבן שממנה נוצר נמרוד נוצר גם פסלו של יחיאל שמי "גייחזי" (משנות ה-40), שאבד עם פינוי בית הערבה במאי 1948, ראו: גדעון עפרת, "הבן האובד של נמרוד", הארץ, 16 בפברואר 1996; הפרטים מובאים בתוך: מיכאל סגן כהן, יחיאל שמי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1997, עמ' 13–14.

[6] חיים גמזו, "התערוכה הכללית ב'בית הבימה'", הארץ, 2.5.1944, מופיע בתוך: ד"ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006, עמ' 441.

[7] ראו: תצלום באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים

[8] ראו: תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, אגודת הציירים והפסלים בישראל, תל אביב, 1952.

[9] נרי ליבנה, "אגדת דנציגר", הארץ, 12.2.2002. אישור להצגתו בגלריה ניתן גם במאמר ב"הבוקר" מתאריך 24.9.1965.

[10] "נמרוד – למוזיאון ישראל!", הבוקר, 24.9.1965.

[11] שרה ברייטברג-סמל, "אגריפס" נגד "נמרוד", קו, מס' 19, 1999, עמ' 98.

[12] נטע אלכסנדר, 120 עיתונאים ו-100 מיליון דולר: מוזיאון ישראל נפתח מחדש, באתר הארץ, 21 ביולי 2010

[13] דנה גילרמן, עותק ברונזה של "נמרוד" יוצע ב-60–80 אלף ד', באתר הארץ, 17 ביוני 2005.

[14] אביטל בורג, יצירות אמנות למכירה, באתר הארץ, 23 ביולי 2009

[15] שרה ברייטברג-סמל, "נמרוד – תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל", סטודיו, גיליון מס' 70, מרץ-אפריל 1996, עמ' 8.

[16] התמונה "נמרוד ואת" מאת אורה ראובן.

[17] ראו: עפרת, גדעון, הנמרודים החדשים, בית האמנים, ירושלים, 2016 עברית / אנגלית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 "'''נִמְרוֹד'''" הוא [[פסל (יצירה)|פסל]] העשוי מ[[אבן חול נובית]] שיצר ה[[פסל (מקצוע)|פסל]] [[יצחק דנציגר]] בשנים [[1938]]–[[1939]]. הפסל נחשב לאחת מיצירות ה[[אמנות]] החשובות בתולדות ה[[אמנות ישראלית|אמנות הישראלית]] וכביטוי הוויזואלי המובהק ביותר של תנועת "[[הכנענים]]".{{הערה|1=[https://www.imj.org.il/he/collections/73486 דף הפסל] באתר [[מוזיאון ישראל]].}}
-==תיאור הפסל==
+==תיאור==
 הפסל, בגובה של 95 ס"מ, ברוחב של 33 ס"מ ובעומק של 33 ס"מ, חצוב ב[[אבן חול]] אדמדמה. שמו של הפסל מקשר אותו אל דמותו של [[נמרוד|נמרוד המקראי]] – {{הדגשה|וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד... הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'|בראשית י|בראשית י, ח–ט}}. בתרבות היהודית נתפס נמרוד כדמות [[צייד]] ישראלית-[[כנענים|כנענית]], [[ארוטיקה|ארוטית]] ומרדנית (כפי שנובע מפירוש שמו, לשון [[מרד]]), שנחשבת כמי שהתחרתה ב[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] וב[[אברהם]].
 מבחינת עיצובו, מציג הפסל את דמותו של נמרוד כצייד עירום. עיניו הפקוחות בולטות וחסרות [[אישון]], חוטמו פחוס כשל דמויות מן הפיסול האפריקאי והוא אינו [[ברית מילה|נימול]]. גופו צנום ועל כתפו [[בזיירות|ציפור ציד]] – [[בז]]. על ירכו של נמרוד חקוקה [[ציפור]] המופיעה במהופך, בצורה מקוטעת, כשפניה כלפי מטה. מאחורי גבו הוא אוחז במעין [[חרב]], אולם צורת האחיזה בה אינה רגילה.
-עיצובו של הפסל מעיד על השפעת הפיסול ה[[מצרים העתיקה|מצרי]]. השפעה זו בולטת בעיקר בתוספת הבז על כתפו של נמרוד, הקשורה ל[[איקונוגרפיה]] של פסלי ה[[פרעה|פרעונים]], ובייחוד לדמותו של האל [[הורוס]], אשר נתפש בעיני המצרים העתיקים כמי שמאציל את השלטון על מלכי מצרים. השפעות נוספות הן מן האמנות ה[[אשור]]ית וה[[בבל]]ית, וכן ניכרת בו השפעת פסלי ה"[[קורוס]]" [[יוון העתיקה|היוונים]]. [[סמדר תירוש]] מצאה בפסל "תערובת של מזרח ומערב: הטיפוס של טורסו מערבי מגולם באלמנטים של פיסול הודי: לא רק האבן האדמדמה המקובלת בפיסול ההודי, אלא גם, ובעיקר, דימוי הגוף האירוטי: נערי, רזה, גמיש."{{הערה|שם=תירוש, הגיבור הכנעני|סמדר תירוש, "הגיבור הכנעני הוא יהודי נודד", '''[[משקפיים (כתב עת)|משקפיים]]''', 22: 17–19, 1994.}}
+עיצובו של הפסל מעיד על השפעת הפיסול ה[[מצרים העתיקה|מצרי]]. השפעה זו בולטת בעיקר בתוספת הבז על כתפו של נמרוד, הקשורה ל[[איקונוגרפיה]] של פסלי ה[[פרעה|פרעונים]], ובייחוד לדמותו של האל [[הורוס]], אשר נתפס בעיני המצרים העתיקים כמי שמאציל את השלטון על מלכי מצרים. השפעות נוספות הן מן האמנות ה[[אשור]]ית וה[[בבל]]ית, וכן ניכרת בו השפעת פסלי ה"[[קורוס]]" [[יוון העתיקה|היוונים]]. [[סמדר תירוש]] מצאה בפסל "תערובת של מזרח ומערב: הטיפוס של טורסו מערבי מגולם באלמנטים של פיסול הודי: לא רק האבן האדמדמה המקובלת בפיסול ההודי, אלא גם, ובעיקר, דימוי הגוף האירוטי: נערי, רזה, גמיש."{{הערה|שם=תירוש, הגיבור הכנעני|סמדר תירוש, "הגיבור הכנעני הוא יהודי נודד", '''[[משקפיים (כתב עת)|משקפיים]]''', 22: 17–19, 1994.}}
+== היסטוריה ==
-== ההיסטוריה של הפסל ==
 [[קובץ:Nimrod ros 001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נמרוד (פרט)]]
 הגרסה הראשונה של הפסל נוצרה כהצעה ל[[תבליט]] קיר שתוכנן עבור [[האוניברסיטה העברית]]. כדוגמן לגופו של "נמרוד" שימש אחיו הצעיר של דנציגר, מיכאל (מופי).{{הערה|שם=ליבנה, אגדת דנציגר|[[נרי ליבנה]], "אגדת דנציגר", '''[[הארץ]]''', 12.2.2002 (גרסה מקוונת: {{הארץ|נרי ליבנה|אגדת דנציגר|1.773568|19 בפברואר 2002}}).}} במרכז התבליט, שנועד לבניין בתכנונו של [[ריכרד קאופמן]], הייתה אמורה להופיע דמותו של נמרוד הצייד. אולם ההזמנה לתבליט בוטלה בשל הפרובוקטיביות ששידרה דמותו של נמרוד המקראי בעיני בני התקופה.
@@ שורה 34: / שורה 34: @@
 במאמר ב"[[הארץ]]" כתב [[חיים גמזו]], ידיד משפחתו של דנציגר, על הצגת הפסל בבניין תיאטרון "[[הבימה]]" ושיבח את מקוריותו וחדשנותו של דנציגר. על הפסל עצמו כתב גמזו כי "מתקבל הרושם כאילו צורת האבן 'התנתה' את צורתה השטוחה בחזה של הדמות. קשה להסכין עם נמרוד הצייד ואיש השדה והיער בעל חזה של שחפן. אולם, ההיוליות שבהבעה ובהופעה הכללית הנם עדות לכישרונו של האמן".{{הערה|חיים גמזו, "התערוכה הכללית ב'בית הבימה'", '''הארץ''', 2.5.1944, מופיע בתוך: '''ד"ר חיים גמזו: ביקורות אמנות''', מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006, עמ' 441.}}
-בשנת [[1947]] הוצג הפסל (ביחד עם "[[שבזיה]]" ופסל בשם "מזבח") בתערוכה "תערוכת אמנים נבחרים ארץ-ישראליים" ב[[בית הנכות בצלאל]] בירושלים.{{הערה|ראו: תצלום באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים}} בשנת [[1952]] הוצג הפסל בתערוכה של [[אגודת הציירים והפסלים]] במוזיאון תל אביב שנקראה "תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, למלאות 20 שנה ליסוד המוזיאון".{{הערה|ראו: '''תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל''', אגודת הציירים והפסלים בישראל, תל אביב, 1952.}}
+בשנת [[1947]] הוצג הפסל (ביחד עם "שבזיה" ופסל בשם "מזבח") בתערוכה "תערוכת אמנים נבחרים ארץ-ישראליים" ב[[בית הנכות בצלאל]] בירושלים.{{הערה|ראו: תצלום באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים}} בשנת [[1952]] הוצג הפסל בתערוכה של [[אגודת הציירים והפסלים]] במוזיאון תל אביב שנקראה "תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, למלאות 20 שנה ליסוד המוזיאון".{{הערה|ראו: '''תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל''', אגודת הציירים והפסלים בישראל, תל אביב, 1952.}}
 להצלחה מפתיעה זכה הפסל בקרב בני הדור הצעיר, בעת שהוצג בחלון ראווה של גלריה "ישראל", ב[[רחוב בן-יהודה (תל אביב)|רחוב בן-יהודה]] בתל אביב. חוה מגנס, אחותו הבכורה של דנציגר, סיפרה על הפופולריות של הפסל בקרב צעירי העיר ותיארה את הנשים הצעירות, "אשר היו מצמידות את השפתיים אל הזכוכית ומנשקות דרכה את הפסל".{{הערה|נרי ליבנה, "אגדת דנציגר", '''הארץ''', 12.2.2002. אישור להצגתו בגלריה ניתן גם במאמר ב"[[הבוקר]]" מתאריך 24.9.1965.}}
@@ שורה 44: / שורה 44: @@
 המעמד הקאנוני של הפסל התבטא בצורות שונות. ראשית, הודגשה בפרסומים השונים על הפסל העובדה שהאבן שממנה נוצר היא [[נוביה|נובית]]. גם אופן הצגתו של הפסל ב[[מוזיאון ישראל]], שרכש את הפסל בתחילת שנות השמונים, נעשתה בדרך כלל על גבי כן גבוה, תוך יצירת מיסטיפיקציה של הפסל.
-בשנת [[1991]] הוצג הפסל ב[[מוזיאון ישראל]] במסגרת תערוכה בשם "מסלולי נדודים", שעסקה ב[[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]] ה[[נוודות]] באמנות הישראלית. בתערוכה, שאותה [[אוצר (מקצוע)|אצרה]] [[שרית שפירא]], הוצג הפסל בגובה הרצפה, על גבי משטח עץ. על ידי הורדת הפסל מכנו הרם והצגתו בגובה הרצפה, הוא חזר להיות בן דמות של צייד ועובד אדמה.{{הערה|שם=תירוש, הגיבור הכנעני}}
+בשנת [[1991]] הוצג הפסל במוזיאון ישראל במסגרת תערוכה בשם "מסלולי נדודים", שעסקה ב[[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]] ה[[נוודות]] באמנות הישראלית. בתערוכה, שאותה [[אוצר (מקצוע)|אצרה]] [[שרית שפירא]], הוצג הפסל בגובה הרצפה, על גבי משטח עץ. על ידי הורדת הפסל מכנו הרם והצגתו בגובה הרצפה, הוא חזר להיות בן דמות של צייד ועובד אדמה.{{הערה|שם=תירוש, הגיבור הכנעני}}
 עם חנוכת הקמפוס המשופץ במוזיאון ישראל, בשנת [[2010]], הוצב הפסל במרכז אולם הכניסה של המוזיאון, בפתח תערוכת הקבע של האמנות הישראלית.{{הערה|{{הארץ|נטע אלכסנדר|120 עיתונאים ו-100 מיליון דולר: מוזיאון ישראל נפתח מחדש|0000017f-f863-d460-afff-fb6727c60000|21 ביולי 2010}}}}
+==עותקים==
-==עותקי הפסל==
 [[קובץ:NIMRODBRONZ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרט מאחד מעותקי הברונזה של הפסל]]
 הפסל המקורי, העשוי אבן, נמכר בשנת [[1981]] למוזיאון ישראל על ידי אלמנתו של דנציגר. לאחר מותו של דנציגר נוצקו שמונה עותקים עשויים [[ברונזה]] של הפסל. את תבנית היציקה יצר דנציגר בעצמו, במטרה ליצוק ממנה עותקים של הפסל עבור בני משפחתו.
@@ שורה 56: / שורה 56: @@
 ביוני [[2005]] נמכר עותק ברונזה, באישורה של משפחת דנציגר.{{הערה|{{הארץ|דנה גילרמן|עותק ברונזה של "נמרוד" יוצע ב-60–80 אלף ד'|1.1558859|17 ביוני 2005}}.}} בשנת [[2009]] הוצע עותק נוסף למכירה באמצעות "גלריה גולקונדה" בתל אביב תמורת 840,000 ש"ח.{{הערה|{{הארץ|אביטל בורג|יצירות אמנות למכירה|0000017f-f85a-d460-afff-fb7e471f0000|23 ביולי 2009}}}}
-==התייחסות לפסל באמנות ישראלית==
+==התייחסות באמנות ישראלית==
 בשנות התשעים החל גם ניסיון לבדיקה מחודשת של דמות "נמרוד". בשנת [[1989]] יצר [[אלדד זיו]] עבור [[פסטיבל ישראל]] [[כרזה]] שכונתה "נמרוד ההומו", שבה הופיע הפסל נמרוד בצבע [[ורוד]]. בנוסף, חיבר זיו [[מחזה]] עבור [[התיאטרון הקאמרי]], שעסק בפסל ובאנשי [[הכנענים|הקבוצה הכנענית]].
-ניסיון אחר היה תערוכה קבוצתית שנפתחה בחודש מרץ [[1996]] במוזיאון ישראל, אשר הציגה את השפעתו של הפסל באמנות הישראלית. בתערוכה הוצגו עבודות של אמנים כגון [[יחיאל שמי]], [[שלום סבא]] ו[[שושנה היימן]], שהתייחסו אל הפסל בעבודותיהם.{{הערה|1=שרה ברייטברג-סמל, "נמרוד – תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל", '''[[סטודיו (כתב עת)|סטודיו]]''', גיליון מס' 70, מרץ-אפריל 1996, עמ' 8.}} התייחסויות נוספות, מן [[העשור הראשון של המאה ה-21]], ניתן למצוא בצילום של [[עדי נס]] המציג נער [[מזרחים|מזרחי]] שעל כתפו [[פוחלץ]] של ציפור. צילום זה כונה בידי המבקרים "נמרוד". עבודה נוספת של הציירת [[אפרת גלנור]] – "עין לנמרוד צופייה" ([[2002]]) – הציגה את דימוי הפסל, תוך ביקורת על מעמדו הקאנוני, בסגנון המשלב את אמנות ה[[פופ ארט|פופ]] עם אמנות "[[בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים|בצלאל]]". בשנת [[2004]] הציגה [[דרורה דומיני]] ב[[גלריה גבעון]] סדרת עבודות בטכניקת [[ריקוע]]י מתכת שהתייחסו לנמרוד כאל פוחלץ וכאל בעל בעיות מיניות. בשנת [[2007]] ציירה [[אורה ראובן]] [[ציור שמן]] על בד בשם "נמרוד ואת": זהו [[דיוקן עצמי]] עירום של הציירת, אשה לא צעירה שגופה מלא ורפוי, מול גופו הדק של נמרוד. האשה בציור עומדת בתנוחת גוף מתריסה מול נמרוד, ובה בעת מצביעה על הזמן החולף והגוף המזקין כנגד האשליה של המיתוס ה[[מאצ'ו]]איסטי.{{הערה|התמונה [[:קובץ:Nimrodandyou ora ruven 120x90 cm oil on canvas.JPG|"נמרוד ואת" מאת אורה ראובן]].}}  [[אייל אסולין]] יצר את מוטי המתכתב עם נמרוד. אסולין משתמש בשפה של האמנות העכשווית ובמסגרת העיסוק בזהויות, מציג את [https://www.basis.org.il/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99# מוטי השחור] עם שרשרת זהב והכיתוב '''חי''' כדי לעשות תיקון אפליה היסטורית על רקע מוצא והשמעת קולו של האחר.
+ניסיון אחר היה תערוכה קבוצתית שנפתחה בחודש מרץ [[1996]] במוזיאון ישראל, אשר הציגה את השפעתו של הפסל באמנות הישראלית. בתערוכה הוצגו עבודות של אמנים כגון [[יחיאל שמי]], [[שלום סבא]] ו[[שושנה היימן]], שהתייחסו אל הפסל בעבודותיהם.{{הערה|1=שרה ברייטברג-סמל, "נמרוד – תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל", '''[[סטודיו (כתב עת)|סטודיו]]''', גיליון מס' 70, מרץ-אפריל 1996, עמ' 8.}} התייחסויות נוספות, מן [[העשור הראשון של המאה ה-21]], ניתן למצוא בצילום של [[עדי נס]] המציג נער [[מזרחים|מזרחי]] שעל כתפו [[פוחלץ]] של ציפור. צילום זה כונה בידי המבקרים "נמרוד". עבודה נוספת של הציירת [[אפרת גלנור]] – "עין לנמרוד צופייה" ([[2002]]) – הציגה את דימוי הפסל, תוך ביקורת על מעמדו הקאנוני, בסגנון המשלב את אמנות ה[[פופ ארט|פופ]] עם אמנות "[[בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים|בצלאל]]". בשנת [[2004]] הציגה [[דרורה דומיני]] ב[[גלריה גבעון]] סדרת עבודות בטכניקת [[ריקוע]]י מתכת שהתייחסו לנמרוד כאל פוחלץ וכאל בעל בעיות מיניות. בשנת [[2007]] ציירה [[אורה ראובן]] [[ציור שמן]] על בד בשם "נמרוד ואת": זהו [[דיוקן עצמי]] עירום של הציירת, אישה לא צעירה שגופה מלא ורפוי, מול גופו הדק של נמרוד. האישה בציור עומדת בתנוחת גוף מתריסה מול נמרוד, ובה בעת מצביעה על הזמן החולף והגוף המזקין כנגד האשליה של המיתוס ה[[מאצ'ו]]איסטי.{{הערה|התמונה [[:קובץ:Nimrodandyou ora ruven 120x90 cm oil on canvas.JPG|"נמרוד ואת" מאת אורה ראובן]].}} [[אייל אסולין]] יצר את מוטי המתכתב עם נמרוד. אסולין משתמש בשפה של האמנות העכשווית ובמסגרת העיסוק בזהויות, מציג את [https://www.basis.org.il/מגזין/חדשות/יאללה-לך-הביתה-מוטי# מוטי השחור] עם שרשרת זהב והכיתוב '''חי''' כדי לעשות תיקון אפליה היסטורית על רקע מוצא והשמעת קולו של האחר.
-באוקטובר [[2011]] נפתחה בבית האומנים בירושלים תערוכת "הנמרודים החדשים"{{הערה|ראו: עפרת, גדעון, '''הנמרודים החדשים''', בית האמנים, ירושלים, 2016 עברית / אנגלית}} שאותה אצר [[גדעון עפרת]]. התערוכה ביקשה לבחון את השימוש - הישיר והעקיף - בדימוי הפסל "נמרוד" באמנות הישראלית מאז [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ועד ימינו.
+באוקטובר [[2011]] נפתחה בבית האומנים בירושלים תערוכת "הנמרודים החדשים"{{הערה|ראו: עפרת, גדעון, '''הנמרודים החדשים''', בית האמנים, ירושלים, 2016 עברית / אנגלית}} שאותה אצר [[גדעון עפרת]]. התערוכה ביקשה לבחון את השימוש הישיר והעקיף בדימוי הפסל "נמרוד" באמנות הישראלית מאז [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ועד ימינו.
 {| align=center
@@ שורה 71: / שורה 71: @@
 </gallery>
 |}
+== לקריאה נוספת ==
+* [[דוד אוחנה]], "מ'נמרוד' לקלעת נמרוּד – מחוזות הזיכרון של הישראליות", בתוך [[מיכאל פייגה]] וצבי שילוני, '''קרדום לחפור בו: ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל''', שדה בוקר: [[מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות|מכון בן גוריון]], עמ' 121–155.
 ==קישורים חיצוניים==
-*{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Nimrod (Itzhak Danziger)|תצוגה=נמרוד}}
+{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Nimrod (Itzhak Danziger)|תצוגה=נמרוד}}
-*[http://www.imj.org.il/Imagine/collections/itemH.asp?itemNum=73486 נמרוד], באתר מוזיאון ישראל
+* [http://www.imj.org.il/Imagine/collections/itemH.asp?itemNum=73486 נמרוד], באתר מוזיאון ישראל
 * {{ynet||הלוחם הרך|3421206|4 ביולי 2007}}
 * {{הארץ|עוזי צור|נמרוד מודד שמלת כלה|1.1494944|18 בינואר 2005}}