על קיר הברזל – הבדלי גרסאות

על קיר הברזל
מידע כללי
מאת	זאב ז'בוטינסקי
שפת המקור	רוסית
סוגה	מאמר
הוצאה
תאריך הוצאה	4 בנובמבר 1923
הוצאה בעברית
תאריך	21 ביולי 1925

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־19:57, 2 במאי 2024

על קיר הברזל (אנחנו והערבים) (רוסית: О железной стене) הוא מאמר עמדה, שכתב זאב ז'בוטינסקי, והופיע לראשונה ב-4 בנובמבר 1923 בברלין בעיתון הציוני בשפה הרוסית "ראזסווייט". המאמר תורגם לעברית ופורסם ב"הארץ" ב-21 ביולי 1925 תחת הכותרת "פרלמנט"^[1]^[2] מאז תורגם מספר פעמים. המאמר נחשב כבסיס הרעיוני לתפיסתו הציונית של ז'בוטינסקי והשפיע רבות על התנועה הציונית כולה.^[3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1921 נבחר ז'בוטינסקי בקונגרס הציוני ה-12 להנהלה הציונית וצורף למחלקה המדינית לצד חיים ויצמן ונחום סוקולוב. כחלק מההנהלה הציונית קיבל את הספר הלבן, על אף שהתנגד לו באופן אישי. בסוף שנת 1922 הציג ז'בוטינסקי תוכנית להנהלת הציונית לכינון משטר פדרטיבי בארץ ישראל במסגרת קונפדרציה מזרח תיכונית.^[4] התוכנית של ז'בוטינסקי לא התקבלה על ידי ההנהלה הציונית, שביקשה לקדם מדיניות פייסנית יותר אל מול הערבים והשלטון הבריטי, והוא החליט לפרוש. באותה השנה, ז'בוטינסקי החל לכתוב בעיתון "ראזסווייט" הברלינאי שם פרסם את "על קיר הברזל". התגובות למאמר החזירו את ז'בוטינסקי לחיים הפוליטיים לאחר שפרש בסוף 1922.^[5]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"על קיר הברזל" מתדיין ז'בוטינסקי עם הנהגת התנועה הציונית ועם הפלגים המתונים בתנועה הציונית שקראו להקים מדינה דו-לאומית^[5] ומציע פתרון משלו להתיישבות היהודית. במאמר הוא מציג את תפיסתו למדיניות ציונית. מדיניותו כוללת שני עמודי תווך: עימות הוא בסיס היחסים בין קבוצות לאומיות ושמירה על זכויות מיעוטים. הערבים הפלשתינאים במדינה היהודית יקבלו זכויות פוליטיות ותרבותיות מלאות למרות היותם מיעוט. עם זאת, הם לא יסכימו לקבל את מעמדם כמיעוט ללא התנגדות, ועל כן איים ז'בוטינסקי להכניע אותם באמצעות כוח צבאי – קיר הברזל. לאחר שיבינו שאין באפשרותם לשלוט, הם יקבלו על עצמם את מעמדם כמיעוט בעל זכויות.^[6]

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'בוטינסקי הוטרד מהדימוי שדבק בו כאויב הערבים וכתומך בגירושם מהארץ (טרנספר), ועל כן הוא משתמש במאמר להתנער מדימוי זה. בהקדמה הוא כותב שאינו אויב, אלא תומך בשוויון מוחלט לכל העמים. לראיה הוא מביא את עובדת היותו בין מנסחי תוכנית הלסינגפורס, שאינה מיועדת ליהודים דווקא אלא לכלל בני האדם. הורביץ^[6] טוען כי ההתייחסות לוועידת הלסינגפורס הייתה גם כאמצעי לתקוף את מנהיגות התנועה הציונית שפעלה למען פתרון מדיני.

בסיום ההקדמה כותב ז'בוטינסקי כי על אף היותו שוחר שלום, לא תמיד ניתן להגיע אל השלום בדרכי שלום, בהתחשב בחוסר נכונותם של הערבים לקבל את הציונות.

קטע א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קטע א' פותח ז'בוטינסקי באמירה כי לא נראה בעתיד הקרוב מצב בו ישלימו הערבים עם הפיכתה של ארץ ישראל ליהודית. כחיזוק לדבריו הוא טוען כי לא היה משחר ההיסטוריה, מצב בו הסכימה קבוצה לקבל נוכחות קבוצה חדשה יחסית ללא התנגדות. ז'בוטינסקי אף מאתגר רטורית את הקורא למצוא דוגמה לדבר ומסיים בעצמו: "לא היה מקרה כזה".

הכותב מדגיש כי אין הדבר תלוי בגודל השטח ובצפיפות האוכלוסין, ומביא לראיה את התיישבות הבריטים באמריקה הצפונית החל מהמאה ה-17 עת מנו האינדיאנים כ-340 אלף איש על פני שטח עצום, ולמרות זאת התקוממו ונלחמו במי שראו כפולשים.

ז'בוטינסקי מביא כהוכחה לטענתו מקרים אחרים בהם אוכלוסיית ילידים בכל מקום ובכל זמן בהיסטוריה, מתנגדים להתיישבותם של מהגרים ועל כן הסכסוך הוא בלתי נמנע. טענת בעלות על הקרקע אינה רלוונטית לטענתו, מאחר שגם הילידים תפסו את הקרקע מידי אחרים.^[4]

בהמשך תוקף ז'בוטינסקי את "עושי השלום שבקרבנו", וטוען כי חשיבתם בדבר יכולת השגת שלום עם הערבים על ידי רמייתם באמצעות ניסוח מרוכך של המטרות היהודיות, או באמצעות רווחים כלכליים, בטעות יסודה, שכן הערבים חכמים מספיק להבין את מטרות היהודים, וכן בשל אהבתם הטבעית אל ארץ ישראל ככל קבוצה האוהבת את נחלתה. בסיום הקטע כותב ז'בוטינסקי כי מקור דעה זו היא בבוז והתנשאות על הערבים, ובחוסר הכרה ביכולותיהם האמיתיות.

קטע ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע זה מתמקד בשלילת הטענה כי סיבת אי קבלת הערבים את היהודים והתנגדותם לעלייה היא חוסר הבנה שהציונות אינה רוצה בדיכוי הערבים ואף לא בהכרח בהקמת מדינה יהודית וכי כוונתה צנועה בהרבה. ז'בוטינסקי טוען כי הערבים יודעים זאת היטב ולמרות זאת אינם רוצים בביאת היהודים והתיישבותם המחודשת בארץ ישראל, וזאת כדי לא לאבד את הכוח הדמוגרפי שלהם כפי שהיה בתקופתם.

ז'בוטינסקי מזכיר נאום מפורסם שנשא נחום סוקולוב שלוש שנים לפני כתיבת המאמר, ובו דן סוקולוב באי הבנה זו, והוכיח לערבים "בראיות חותכות" כי כוונת היהודים שונה ממה שהם חושבים, וחששם אינו מוצדק בשל כך. על כך מוסיף ז'בוטינסקי את תגובת העיתון הערבי "אל כרמל" לנאום, ובה נכתב כי ידוע וברור לערבים כל אשר אמר סוקולוב, וסוקולוב דובר אמת, אך הערבים אינם רוצים בעלייה לא משום פחד מדיכוי יהודי, אלא מפני חשש מעלייה שתשנה את כוחם הדמוגרפי ותהפכם למיעוט.

בשל כך טוען ז'בוטינסקי כי כל המנסים להסביר לערבים במילים יפות את כוונת היהודים חוטאים למציאות, משום שמה שחשוב לערבים זו לא התנהגות היהודים, אלא החלשת כוחם הדמוגרפי.

בסיום הקטע מדגיש ז'בוטינסקי את חשיבות העניין וכותב כי: ”כדאי היה ללמוד אותו בעל-פה ולהניחו ביסוד כל הרהורינו לעתיד לבוא בשאלה הערבית”.

קטע ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע זה נחלק לשני חלקים; בחלק הראשון מתמקד ז'בוטינסקי בניתוח דרך פעולה שנידונה ביישוב בתקופתו ונקראה תוכנית בגדד, אשר תוכנה היה ניסיון לעקוף את ערביי ארץ ישראל, ולהגיע להסכמה עם עמי ערב שבאזור על הקמת מדינה יהודית. ז'בוטינסקי שולל את התוכנית מהטעמים הבאים:

לא ניתן בתנאים הנוכחיים להגיע להסדר שכזה בשל חוסר משאבים פוליטיים וכלכליים בידי היהודים. ז'בוטינסקי מדגיש כי לערבים אינטרס גדול לשמור על ארץ ישראל כשהיא בעלת אופי ערבי, משום שביטול אופייה הערבי של ארץ ישראל ישבור את הרצף הערבי באזור.
אף אם יצלח ההסכם בין היהודים למדינות ערב, יחס ערביי ארץ ישראל לא ישתנה והתקפותיהם לא יפסקו, ולכן לא יהיה רווח משמעותי מהמהלך. בהקשר זה הוא מביא דוגמה מאיחוד איטליה, שם טרנטו וטריאסטה נשארו בעקבות הסכמים תחת השלטון האוסטרי, אך המשיכו ללחום בשלטון זה על-אף ההסכם.
הלאומיות הערבית שואפת לעצמאות מהמעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת, ולאיחוד כל האזורים לממלכה אחת גדולה. הבריטים מודעים לכך, ולכן הסכם שכזה יראה בעיני הממלכה המאוחדת כבגידה וניסיון חתירה תחת שלטון המנדט הבריטי. דבר זה עלול לגרום לביטול כל ההישגים המדיניים כדוגמת הצהרת בלפור ולהפיכת הממלכה המאוחדת לאויבת הציונות.

בחלק השני של קטע זה מנסח ז'בוטינסקי את המסקנה העולה מדבריו, ואת דרך הפעולה הנכונה בעיניו - "קיר הברזל", אשר על שמו נקרא המאמר.

ז'בוטינסקי טוען שלא ניתן בשלב זה להגיע להבנות עם ילידי ארץ ישראל הערבים, ועל כן אין ברירה אלא לפעול ולפתח את ההתיישבות היהודית בניגוד לרצונם, תחת מטריית הגנה שלא תהיה תלויה בהם, אלא ביישוב היהודי עצמו. ז'בוטינסקי דוחה בתוקף את העמדה כי הסכמת הערבים היא תנאי בל יעבור להגשמת הציונות ואף קורא לדבקים בעמדה זו להסתלק מהציונות.

ז'בוטינסקי משווה בסוף קטע זה בין אלו המצדדים בתוכנית בגדד, בהמשך השלטון הבריטי ובדרך אותה מציע הוא, משום שהמכנה המשותף בין כל הדרכים הוא כפיית משטר וסדר על תושבי ארץ ישראל, ואין בשיטתו עודף מיליטריזם על פני השיטות האחרות.

”בעניין זה אין הבדל ממשי בין "המיליטאריסטים" שלנו ובין "הצמחונים" שלנו. אלו מעדיפים קיר ברזל של כידונים יהודיים, אחרים של כידונים איריים, ואנשי מחנה שלישי מצדדי הסכם עם בגדד, מוכנים להסתפק בכידוני בגדד.”

בסוף הקטע טוען ז'בוטינסקי כי עצם הדיון על הסכם אפשרי מכניס תקוות שווא בלב הממלכה המאוחדת ובכך מחליש את התמקדותה ביצירת "קיר ברזל" אפקטיבי, ומסיט את מאמציה לתחום חסר סיכוי. בשל כך מסיק הכותב כי יש להבאיש את ריחן של תוכניות כאלו ולהבהיר את דמיוניותם.

קטע ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטע זה מתייחס הכותב לטענות על אי מוסריות עמדת "קיר הברזל", ועונה כי ניתן לדון על עניין המוסריות בהקשר של כלל הציונות - האם היא מוסרית או לא, אך לאחר שהוסכם שעצם שיבת היהודים והציונות הם מוסריים, אין מקום לטיעון מסוג זה.

בסוף קיימת התייחסות לחוסר התקווה המשתקפת מעמדתו באשר לאי אפשריותו של הסכם שלום בין היהודים לערביי ארץ ישראל.

בהקשר זה טוען ז'בוטינסקי כי הסכם שלום יתאפשר רק אם יבינו הערבים כי לא קיים כל סיכוי לפתרון בעיית היהודים בארץ ישראל באמצעות אלימות ומלחמות. או אז יאבדו הקבוצות הקיצוניות את קסמן, ויהיה אפשרי לדון עם הקבוצות המתונות יותר בדבר הסדרים ראויים. לשם כך מדגיש הכותב כי יש לחזק את קיר הברזל בשלב הראשון, ולהסתלק מכל ניסיון הידברות בהווה. רק כך לטענתו עשויה להיווצר אפשרות להידברות עתידית בין הצדדים.

השפעת המאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

התפיסה שהציג ז'בוטינסקי במאמר, התקבלה בספקטרום הרחב של ארגונים ומפלגות ציוניות מרכזיות.^[7]

ועם זאת ז'בוטינסקי נתקל בהתנגדות של הציונים המתונים ושל מפלגת העבודה הציונית בהנהגת דוד בן-גוריון. מפלגת העבודה שהושפעה מהמרכסיזם ביקשה להגיע למדינה בדרכי שלום ללא אמצעים צבאיים, בשל התפיסה שמדובר במלחמת מעמדות ולא לאומים, ולכן לא צריך להיות עימות בין הפועל היהודי לפועל הערבי. אך למרות ההתנגדויות ז'בוטינסקי דגל בתפיסתו הצבאית וחיבורו יהווה את היסודות להבנת הציונות הרוויזיוניסטית. ובסופו של דבר רעיונותיו יפעלו לא רק להשפיע על הציונים הרוויזיוניסטים אלא על התנועה הציונית כולה.

ההיסטוריון ד"ר יגיל הנקין כתב על "תפיסת 'קיר הברזל'" כי ”קיימת הסכמה נרחבת כי תפיסה זו השפיעה על עיצוב תפיסת הביטחון של בן-גוריון והאסטרטגיה שלו”.^[8]

מנחם בגין הסביר כי גם על בסיס תפיסת קיר הברזל הוחזר סיני למצרים. מצרים אינה מבקשת להביס את ישראל ומכירה בכוחה ועל כן, בתמורה, ניתן להחזיר את סיני. בגין הסכים לפשרה זו גם מפני שסיני לא נחשב אצלו חלק מארץ ישראל.^[9]

רלוונטיות תפיסת "קיר הברזל" במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2016 התייחס בנימין נתניהו בטקס ממלכתי לתפיסת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי בהקשר לאסלאם הקיצוני והכריז כי: ”ז'בוטניסקי הנחיל לנו את עיקרון קיר הברזל שבעטיו יהיו אמורים להכיר במדינה שלנו. קיר הברזל הוא מדינת ישראל שמשמשת כחומת מגן של העולם החופשי מפני האיסלאם הקיצוני”.^[10]

בני אלון שנדרש בהרחבה לשאלה זו, הסיק באופן מוחלט כי תפיסת "קיר הברזל" רלוונטית גם כיום: ”...מי שמבין את האסלאם יודע... כמו בדתות אחרות, גם באסלאם יש מנגנונים היודעים להשלים עם המציאות ולהעניק לבלתי-נמנע משמעות דתית... לא רק ביהדות יש כללים של התחשבות באילוצי המציאות, כגון "אונס רחמנא פטרֵיה"... זה דורות רבים שהאסלאם נמנע מלפתח את הרעיון שעל המוסלמים לכבוש מחדש את ספרד או את הונגריה, ארצות שנכללו ללא ספק ב"דאר אל-אסלאם" בימי הביניים... כמו דתות אחרות, האסלאם מגיב למציאות ומצויד במנגנוני גמישות; לפיכך גם אצלו היתקלות בקיר ברזל היא המפתח להשלמה – ואפילו להשלמה דתית”^[11]

האתיקה של קיר הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – האתיקה של קיר הברזל

כעבור שבוע מפרסום המאמר הראשון, פורסם מאמר המשך המרחיב את הנושא ודן בשאלות המוסר של השאיפה הציונית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב ז'בוטינסקי. עורך ראשי: אריה נאור, ארץ-ישראל: כתבים /, מרכז מורשת מנחם בגין (ירושלים), מכון ז'בוטינסקי (תל אביב), תשע"ה 2015, עמ' 192 - 199
אמיר פלג, קיר הברזל : כוח מגן עברי לעם ישראל בארץ ישראל, עת-מול 270, תל-אביב, תשפ"א, עמ' 10-14 (מידע בקטלוג רמב"י)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קיר הברזל באתר מכון ז'בוטינסקי (מתורגם לעברית)
קובי מידן, על קיר הברזל מאת זאב ז'בוטינסקי עם פרופ' זאב צחור, מבוא לטקסטים מכוננים, האוניברסיטה המשודרת בגל"צ
אורי מילשטיין, גלגל המנוף של ההיסטוריה - התגבשות הציונות האסטרטגית של ז'בוטינסקי, מכון ז'בוטינסקי והמדרשה הלאומית, 2016.
דרור בר-יוסף, בכח הזכות - קיר הברזל כעוצמה מוסרית ותרבותית, באתר מרכז מורשת מנחם בגין, 18 במרץ 2020
יאיר אסולין, המחיר הנפשי של קיר הברזל, באתר מרכז מורשת מנחם בגין, 29 במרץ 2020
ענבל הקמן, קיר הברזל כעדשה לפרשנות המציאות: מסגור המצב הביטחוני-פוליטי בתחום ההפסד, באתר מרכז מורשת מנחם בגין, 22 במרץ 2020
О железной стене, המקור ברוסית באתר ויקיטקסט

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ זאב ז'בוטינסקי, פרלמנט, הארץ, 21 ביולי 1925
^ Monty Noam Penkower, Vladimir (Ze'ev) Jabotinsky, Hillel Kook-Peter Bergson, and the Campaign for a Jewish Army, Modern Judaism - A Journal of Jewish Ideas and Experience 31, 2011-10-01, עמ' 332–374 doi: 10.1093/mj/kjr017
^ ישראל קולת, מקומו של זאב ז’בוטינסקי בפנתאון הלאומי, מסות
^ ¹ ² אריה נאור, אבי בראלי ופנחס גינוסר (ע), המתווה החוקתי של זאב ז'בוטינסקי למדינה היהודית בארץ ישראל, איש בסער: מסות ומחקרים על זאב ז'בוטינסקי, 2004: מכון בן־גוריון לחקר ישראל, 2004
^ ¹ ² סבטלנה נטקוביץ', על קיר הברזל, באתר tarbutil.cet.ac.il
^ ¹ ² בריאן הורוביץ, Brian Horowitz, Vladimir Jabotinsky and the Significance of 1905 / זאב ז'בוטינסקי ואירועי שנת 1905, Zion / ציון פ, 2015, עמ' 503–520 doi: 10.2307/24578323
^ Ian S. Lustick, Abandoning the Iron Wall: Israel and“The Middle Eastern Muck”, Middle East Policy 15, 2008, עמ' 30–56 doi: 10.1111/j.1475-4967.2008.00357.x
^ ד"ר יגיל הנקין, ‏"מה יבטיח את קיומנו?", השילוח, 2, דצמבר 2016
^ אבי שילון, פתרונות לסכסוך מאת הרצל, בן גוריון וז'בוטינסקי, באתר הארץ, 15 ביוני 2014
^ ניצן קידר "תורת ז'בוטינסקי ממשיכה לחזק אותנו" ערוץ 7 04/08/16
^ בנימין אלון (עם הקדמה מאת יואב שורק), ‏"השלום שאחרי נתניהו", השילוח, 5, יולי 2017

[1] זאב ז'בוטינסקי, פרלמנט, הארץ, 21 ביולי 1925

[2] Monty Noam Penkower, Vladimir (Ze'ev) Jabotinsky, Hillel Kook-Peter Bergson, and the Campaign for a Jewish Army, Modern Judaism - A Journal of Jewish Ideas and Experience 31, 2011-10-01, עמ' 332–374 doi: 10.1093/mj/kjr017

[:0-3] ישראל קולת, מקומו של זאב ז’בוטינסקי בפנתאון הלאומי, מסות

[:3-4] ¹ ² אריה נאור, אבי בראלי ופנחס גינוסר (ע), המתווה החוקתי של זאב ז'בוטינסקי למדינה היהודית בארץ ישראל, איש בסער: מסות ומחקרים על זאב ז'בוטינסקי, 2004: מכון בן־גוריון לחקר ישראל, 2004

[:1-5] ¹ ² סבטלנה נטקוביץ', על קיר הברזל, באתר tarbutil.cet.ac.il

[:2-6] ¹ ² בריאן הורוביץ, Brian Horowitz, Vladimir Jabotinsky and the Significance of 1905 / זאב ז'בוטינסקי ואירועי שנת 1905, Zion / ציון פ, 2015, עמ' 503–520 doi: 10.2307/24578323

[7] Ian S. Lustick, Abandoning the Iron Wall: Israel and“The Middle Eastern Muck”, Middle East Policy 15, 2008, עמ' 30–56 doi: 10.1111/j.1475-4967.2008.00357.x

[הנקין-8] ד"ר יגיל הנקין, ‏"מה יבטיח את קיומנו?", השילוח, 2, דצמבר 2016

[9] אבי שילון, פתרונות לסכסוך מאת הרצל, בן גוריון וז'בוטינסקי, באתר הארץ, 15 ביוני 2014

[10] ניצן קידר "תורת ז'בוטינסקי ממשיכה לחזק אותנו" ערוץ 7 04/08/16

[שורק-11] בנימין אלון (עם הקדמה מאת יואב שורק), ‏"השלום שאחרי נתניהו", השילוח, 5, יולי 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{ספר
-[[קובץ:Zeev Jabotinsky.jpg|ממוזער|220px|זאב ז'בוטינסקי]]
+| מאת = [[זאב ז'בוטינסקי]]
-'''על קיר הברזל (אנחנו והערבים)''' הוא מאמר עמדה, שכתב [[זאב ז'בוטינסקי]], והופיע לראשונה ב-[[4 בנובמבר]] [[1923]] בברלין בעיתון ה[[ציונות|ציוני]] בשפה ה[[רוסית]] "[[ראזסווייט]]". המאמר תורגם לעברית ופורסם ב"[[הארץ]]" ב-21 ביולי 1925 תחת הכותרת "פרלמנט"<ref>{{הארץ1|זאב ז'בוטינסקי|פרלמנט|19250721|7}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Vladimir (Ze'ev) Jabotinsky, Hillel Kook-Peter Bergson, and the Campaign for a Jewish Army|קישור=https://academic.oup.com/mj/article/31/3/332/980463|כתב עת=Modern Judaism - A Journal of Jewish Ideas and Experience|שנת הוצאה=2011-10-01|עמ=332–374|כרך=31|doi=10.1093/mj/kjr017|מחבר=Monty Noam Penkower}}</ref> מאז תורגם מספר פעמים. המאמר נחשב כבסיס הרעיוני לתפיסתו הציונית של ז'בוטינסקי והשפיע רבות על [[התנועה הציונית]] כולה.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=ישראל קולת|שם=מקומו של זאב ז’בוטינסקי בפנתאון הלאומי|כתב עת=מסות|קישור=https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/DocLib3/zeev2a.pdf}}</ref>
+| סוגה = [[מאמר]]
+| שפת המקור = [[רוסית]]
+| תאריך הוצאה = [[4 בנובמבר]] [[1923]]
+| תאריך הוצאה בעברית = 21 ביולי 1925
+}}
+[[קובץ:Zeev Jabotinsky.jpg|ממוזער|220px|[[זאב ז'בוטינסקי]]]]
+'''על קיר הברזל (אנחנו והערבים)''' (רוסית: '''О железной стене''') הוא מאמר עמדה, שכתב [[זאב ז'בוטינסקי]], והופיע לראשונה ב-[[4 בנובמבר]] [[1923]] בברלין בעיתון ה[[ציונות|ציוני]] בשפה ה[[רוסית]] "[[ראזסווייט]]". המאמר תורגם לעברית ופורסם ב"[[הארץ]]" ב-21 ביולי 1925 תחת הכותרת "פרלמנט"<ref>{{הארץ1|זאב ז'בוטינסקי|פרלמנט|19250721|7}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Vladimir (Ze'ev) Jabotinsky, Hillel Kook-Peter Bergson, and the Campaign for a Jewish Army|קישור=https://academic.oup.com/mj/article/31/3/332/980463|כתב עת=Modern Judaism - A Journal of Jewish Ideas and Experience|שנת הוצאה=2011-10-01|עמ=332–374|כרך=31|doi=10.1093/mj/kjr017|מחבר=Monty Noam Penkower}}</ref> מאז תורגם מספר פעמים. המאמר נחשב כבסיס הרעיוני לתפיסתו הציונית של ז'בוטינסקי והשפיע רבות על [[התנועה הציונית]] כולה.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=ישראל קולת|שם=מקומו של זאב ז’בוטינסקי בפנתאון הלאומי|כתב עת=מסות|קישור=https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/DocLib3/zeev2a.pdf}}</ref>
 == רקע ==
-באוגוסט 1921 נבחר ז'בוטינסקי ב[[קונגרס הציוני]] ה-12 ל[[ההנהלה הציונית|הנהלה הציונית]] וצורף למחלקה המדינית לצד חיים ויצמן ו[[נחום סוקולוב]]. כחלק מההנהלה הציונית קבל את [[הספר הלבן הראשון|הספר הלבן]], על אף שהתנגד לו באופן אישי. בסוף שנת 1922 הציג ז'בוטינסקי תוכנית להנהלת הציונית לכינון משטר פדרטיבי בארץ ישראל במסגרת קונפדרציה מזרח תיכונית.<ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר=אריה נאור|שם=איש בסער: מסות ומחקרים על זאב ז'בוטינסקי|מקום הוצאה=2004|מו"ל=מכון בן־גוריון לחקר ישראל|שנת הוצאה=2004|פרק=המתווה החוקתי של זאב ז'בוטינסקי למדינה היהודית בארץ ישראל|עריכה=אבי בראלי ופנחס גינוסר|קישור=https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/DocLib3/zeev3a.pdf}}</ref> התוכנית של ז'בוטינסקי לא התקבלה על ידי ההנהלה הציונית, שביקשה לקדם מדיניות פייסנית יותר אל מול הערבים והשלטון הבריטי, והוא החליט לפרוש. באותה השנה, ז'בוטינסקי החל לכתוב בעיתון "[[ראזסווייט]]" הברלינאי שם פרסם את "על קיר הברזל". התגובות למאמר החזירו את ז'בוטינסקי לחיים הפוליטיים לאחר שפרש בסוף 1922.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/anthology/על-על-קיר-הברזל-של-זאב-זבוטינסקי/|הכותב=סבטלנה נטקוביץ'|כותרת=על קיר הברזל|אתר=tarbutil.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2021-01-15}}</ref>
+באוגוסט 1921 נבחר ז'בוטינסקי ב[[קונגרס הציוני]] ה-12 ל[[ההנהלה הציונית|הנהלה הציונית]] וצורף למחלקה המדינית לצד חיים ויצמן ו[[נחום סוקולוב]]. כחלק מההנהלה הציונית קיבל את [[הספר הלבן הראשון|הספר הלבן]], על אף שהתנגד לו באופן אישי. בסוף שנת 1922 הציג ז'בוטינסקי תוכנית להנהלת הציונית לכינון משטר [[פדרציה|פדרטיבי]] בארץ ישראל במסגרת קונפדרציה מזרח תיכונית.<ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר=אריה נאור|שם=איש בסער: מסות ומחקרים על זאב ז'בוטינסקי|מקום הוצאה=2004|מו"ל=מכון בן־גוריון לחקר ישראל|שנת הוצאה=2004|פרק=המתווה החוקתי של זאב ז'בוטינסקי למדינה היהודית בארץ ישראל|עריכה=אבי בראלי ופנחס גינוסר|קישור=https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/DocLib3/zeev3a.pdf}}</ref> התוכנית של ז'בוטינסקי לא התקבלה על ידי ההנהלה הציונית, שביקשה לקדם מדיניות פייסנית יותר אל מול הערבים והשלטון הבריטי, והוא החליט לפרוש. באותה השנה, ז'בוטינסקי החל לכתוב בעיתון "[[ראזסווייט]]" הברלינאי שם פרסם את "על קיר הברזל". התגובות למאמר החזירו את ז'בוטינסקי לחיים הפוליטיים לאחר שפרש בסוף 1922.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/anthology/על-על-קיר-הברזל-של-זאב-זבוטינסקי/|הכותב=סבטלנה נטקוביץ'|כותרת=על קיר הברזל|אתר=tarbutil.cet.ac.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2021-01-15}}</ref>
 ==תוכן==
-ב"על קיר הברזל" מתדיין ז'בוטינסקי עם הנהגת התנועה הציונית ועם הפלגים המתונים בתנועה הציונית שקראו להקים מדינה דו-לאומית<ref name=":1" /> ומציע פתרון משלו להתיישבות היהודית. במאמר הוא מציג את תפיסתו למדיניות ציונית. מדיניותו כוללת שני עמודי תווך: עימות הוא בסיס היחסים בין קבוצות לאומיות ושמירה על זכויות מיעוטים. הערבים הפלשתינאים במדינה היהודית יקבלו זכויות פוליטיות ותרבותיות מלאות למרות היותם מיעוט. אך, הם לא יקבלו את מעמדם כמיעוט, ללא התנגדות, ועל כן איים ז'בוטינסקי להכניע אותם באמצעות כוח צבאי - קיר הברזל. לאחר שיבינו שאין באפשרותם לשלוט, הם יקבלו על עצמם את מעמדם כמיעוט בעל זכויות.<ref name=":2">{{צ-מאמר|שם=Vladimir Jabotinsky and the Significance of 1905 / זאב ז'בוטינסקי ואירועי שנת 1905|קישור=https://www.jstor.org/stable/24578323|כתב עת=Zion / ציון|שנת הוצאה=2015|עמ=503–520|כרך=פ|doi=10.2307/24578323|מחבר=בריאן הורוביץ, Brian Horowitz}}</ref>
+ב"על קיר הברזל" מתדיין ז'בוטינסקי עם הנהגת התנועה הציונית ועם הפלגים המתונים בתנועה הציונית שקראו להקים מדינה דו-לאומית<ref name=":1" /> ומציע פתרון משלו להתיישבות היהודית. במאמר הוא מציג את תפיסתו למדיניות ציונית. מדיניותו כוללת שני עמודי תווך: עימות הוא בסיס היחסים בין קבוצות לאומיות ושמירה על זכויות מיעוטים. הערבים הפלשתינאים במדינה היהודית יקבלו זכויות פוליטיות ותרבותיות מלאות למרות היותם מיעוט. עם זאת, הם לא יסכימו לקבל את מעמדם כמיעוט ללא התנגדות, ועל כן איים ז'בוטינסקי להכניע אותם באמצעות כוח צבאי – קיר הברזל. לאחר שיבינו שאין באפשרותם לשלוט, הם יקבלו על עצמם את מעמדם כמיעוט בעל זכויות.<ref name=":2">{{צ-מאמר|שם=Vladimir Jabotinsky and the Significance of 1905 / זאב ז'בוטינסקי ואירועי שנת 1905|קישור=https://www.jstor.org/stable/24578323|כתב עת=Zion / ציון|שנת הוצאה=2015|עמ=503–520|כרך=פ|doi=10.2307/24578323|מחבר=בריאן הורוביץ, Brian Horowitz}}</ref>
 ===הקדמה===
-ז'יבוטינסקי הוטרד מהדימוי שדבק בו כאויב הערבים והוא משתמש במאמר להתנער מדימוי זה. בהקדמה הוא כותב שאינו אויב, אלא תומך בשוויון מוחלט לכל העמים. לראיה הוא מביא את עובדת היותו בין מנסחי [[תוכנית הלסינגפורס]], שאינה מיועדת ל[[יהודים]] דווקא אלא לכלל בני האדם. הורביץ טוען כי ההתייחסות לוועידת הלסינגפורס הייתה גם כאמצעי לתקוף את מנהיגות התנועה הציונית שפעלה למען פתרון מדיני.<ref name=":2" />
+ז'בוטינסקי הוטרד מהדימוי שדבק בו כאויב הערבים וכתומך בגירושם מהארץ ([[טרנספר]]), ועל כן הוא משתמש במאמר להתנער מדימוי זה. בהקדמה הוא כותב שאינו אויב, אלא תומך בשוויון מוחלט לכל העמים. לראיה הוא מביא את עובדת היותו בין מנסחי [[תוכנית הלסינגפורס]], שאינה מיועדת ל[[יהודים]] דווקא אלא לכלל בני האדם. הורביץ<ref name=":2" /> טוען כי ההתייחסות לוועידת הלסינגפורס הייתה גם כאמצעי לתקוף את מנהיגות התנועה הציונית שפעלה למען פתרון מדיני.
 בסיום ההקדמה כותב ז'בוטינסקי כי על אף היותו שוחר שלום, לא תמיד ניתן להגיע אל השלום בדרכי שלום, בהתחשב בחוסר נכונותם של הערבים לקבל את ה[[ציונות]].
@@ שורה 15: / שורה 22: @@
 את קטע א' פותח ז'בוטינסקי באמירה כי לא נראה בעתיד הקרוב מצב בו ישלימו הערבים עם הפיכתה של [[ארץ ישראל]] ליהודית. כחיזוק לדבריו הוא טוען כי לא היה משחר ההיסטוריה, מצב בו הסכימה קבוצה לקבל נוכחות קבוצה חדשה יחסית ללא התנגדות. ז'בוטינסקי אף מאתגר רטורית את הקורא למצוא דוגמה לדבר ומסיים בעצמו: "לא היה מקרה כזה".
 הכותב מדגיש כי אין הדבר תלוי בגודל השטח וב[[צפיפות אוכלוסין|צפיפות האוכלוסין]], ומביא לראיה את התיישבות ה[[בריטים]] ב[[אמריקה הצפונית]] החל מהמאה ה-17 עת מנו ה[[אינדיאנים]] כ-340 אלף איש על פני שטח עצום, ולמרות זאת התקוממו ונלחמו במי שראו כפולשים.
 ז'בוטינסקי מביא כהוכחה לטענתו מקרים אחרים בהם אוכלוסיית ילידים בכל מקום ובכל זמן בהיסטוריה, מתנגדים להתיישבותם של מהגרים ועל כן הסכסוך הוא בלתי נמנע. טענת בעלות על הקרקע אינה רלוונטית לטענתו, מאחר שגם הילידים תפסו את הקרקע מידי אחרים.<ref name=":3" />
 בהמשך תוקף ז'בוטינסקי את "עושי השלום שבקרבנו", וטוען כי חשיבתם בדבר יכולת השגת [[שלום]] עם הערבים על ידי רמייתם באמצעות ניסוח מרוכך של המטרות היהודיות, או באמצעות רווחים כלכליים, בטעות יסודה, שכן הערבים חכמים מספיק להבין את מטרות היהודים, וכן בשל אהבתם הטבעית אל ארץ ישראל ככל קבוצה האוהבת את נחלתה. בסיום הקטע כותב ז'בוטינסקי כי מקור דעה זו היא בבוז והתנשאות על הערבים, ובחוסר הכרה ביכולותיהם האמיתיות.
@@ שורה 33: / שורה 40: @@
 ===קטע ג'===
 קטע זה נחלק לשני חלקים; בחלק הראשון מתמקד ז'בוטינסקי בניתוח דרך פעולה שנידונה ביישוב בתקופתו ונקראה [[תוכנית בגדד]], אשר תוכנה היה ניסיון לעקוף את ערביי ארץ ישראל, ולהגיע להסכמה עם עמי ערב שבאזור על הקמת מדינה יהודית. ז'בוטינסקי שולל את התוכנית מהטעמים הבאים:
-*לא ניתן בתנאים הנוכחיים להגיע להסדר שכזה בשל חוסר משאבים פוליטיים וכלכליים בידי היהודים. ז'בוטינסקי מדגיש כי לערבים אינטרס גדול לשמור על ארץ ישראל כשהיא בעל אופי ערבי, משום שביטול אופיה הערבי של ארץ ישראל ישבור את הרצף הערבי באזור.
+*לא ניתן בתנאים הנוכחיים להגיע להסדר שכזה בשל חוסר משאבים פוליטיים וכלכליים בידי היהודים. ז'בוטינסקי מדגיש כי לערבים אינטרס גדול לשמור על ארץ ישראל כשהיא בעלת אופי ערבי, משום שביטול אופייה הערבי של ארץ ישראל ישבור את הרצף הערבי באזור.
 *אף אם יצלח ההסכם בין היהודים למדינות ערב, יחס ערביי ארץ ישראל לא ישתנה והתקפותיהם לא יפסקו, ולכן לא יהיה רווח משמעותי מהמהלך. בהקשר זה הוא מביא דוגמה מ[[איחוד איטליה]], שם [[טרנטו (עיר)|טרנטו]] ו[[טריאסטה]] נשארו בעקבות הסכמים תחת השלטון האוסטרי, אך המשיכו ללחום בשלטון זה על-אף ההסכם.
 *הלאומיות הערבית שואפת לעצמאות מהמעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת, ולאיחוד כל האזורים לממלכה אחת גדולה. הבריטים מודעים לכך, ולכן הסכם שכזה יראה בעיני [[הממלכה המאוחדת]] כבגידה וניסיון חתירה תחת שלטון [[המנדט הבריטי]]. דבר זה עלול לגרום לביטול כל ההישגים המדיניים כדוגמת [[הצהרת בלפור]] ולהפיכת הממלכה המאוחדת לאויבת הציונות.
@@ שורה 55: / שורה 62: @@
 == השפעת המאמר ==
-{{השלמה|פסקה=כן|נושא=ישראל}}
+{{להשלים|פסקה=כן|נושא=ישראל}}
 התפיסה שהציג ז'בוטינסקי במאמר, התקבלה בספקטרום הרחב של ארגונים ומפלגות ציוניות מרכזיות.<ref>{{צ-מאמר|שם=Abandoning the Iron Wall: Israel and“The Middle Eastern Muck”|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1475-4967.2008.00357.x|כתב עת=Middle East Policy|שנת הוצאה=2008|עמ=30–56|כרך=15|doi=10.1111/j.1475-4967.2008.00357.x|מחבר=Ian S. Lustick}}</ref>
+ועם זאת ז'בוטינסקי נתקל בהתנגדות של הציונים המתונים ושל מפלגת העבודה הציונית בהנהגת דוד בן-גוריון. מפלגת העבודה שהושפעה מהמרכסיזם ביקשה להגיע למדינה בדרכי שלום ללא אמצעים צבאיים, בשל התפיסה שמדובר במלחמת מעמדות ולא לאומים, ולכן לא צריך להיות עימות בין הפועל היהודי לפועל הערבי. אך למרות ההתנגדויות ז'בוטינסקי דגל בתפיסתו הצבאית וחיבורו יהווה את היסודות להבנת הציונות הרוויזיוניסטית. ובסופו של דבר רעיונותיו יפעלו לא רק להשפיע על הציונים הרוויזיוניסטים אלא על התנועה הציונית כולה.
 ההיסטוריון ד"ר [[יגיל הנקין]] כתב על "תפיסת 'קיר הברזל'" כי {{ציטוטון|קיימת הסכמה נרחבת כי תפיסה זו השפיעה על עיצוב [[תפיסת הביטחון של ישראל|תפיסת הביטחון]] של [[דוד בן גוריון|בן-גוריון]] והאסטרטגיה שלו}}.{{הערה|שם=הנקין|{{השילוח|ד"ר יגיל הנקין|"מה יבטיח את קיומנו?"|מה-יבטיח-את-קיומנו| 2, דצמבר 2016}}}}
+[[מנחם בגין]] הסביר כי גם על בסיס תפיסת קיר הברזל הוחזר [[סיני]] ל[[מצרים]]. מצרים אינה מבקשת להביס את ישראל ומכירה בכוחה ועל כן, בתמורה, ניתן להחזיר את סיני. בגין הסכים לפשרה זו גם מפני שסיני לא נחשב אצלו חלק מארץ ישראל.{{הערה|{{הארץ|אבי שילון|פתרונות לסכסוך מאת הרצל, בן גוריון וז'בוטינסקי|0000017f-e70e-df5f-a17f-ffde0ef30000|15 ביוני 2014}}}}
-===רלוונטיות תפיסת "קיר הברזל" במאה ה-21===
-[[מנחם בגין]] הסביר כי גם על בסיס תפיסת קיר הברזל הוחזר [[סיני]] ל[[מצרים]]. מצרים אינה מבקשת להביס את ישראל ומכירה בכוחה ועל כן, בתמורה, ניתן להחזיר את סיני. בגין הסכים לפשרה זו גם בגלל שסיני לא נחשב אצלו חלק מארץ ישראל.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/israel-peace-convention/1.2344813|הכותב=אבי שילון|כותרת=פתרונות לסכסוך מאת הרצל, בן גוריון וז'בוטינסקי|אתר=[[הארץ]]|תאריך=15.06.14|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-01-17}}</ref>
+===רלוונטיות תפיסת "קיר הברזל" במאה ה-21===
 באוגוסט [[2016]] התייחס [[בנימין נתניהו]] בטקס ממלכתי לתפיסת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי בהקשר לאסלאם הקיצוני והכריז כי: {{ציטוטון|ז'בוטניסקי הנחיל לנו את עיקרון קיר הברזל שבעטיו יהיו אמורים להכיר במדינה שלנו. קיר הברזל הוא מדינת ישראל שמשמשת כחומת מגן של העולם החופשי מפני האיסלאם הקיצוני}}.{{הערה|1=[[ניצן קידר]] [https://www.inn.co.il/News/News.aspx/327634 "תורת ז'בוטינסקי ממשיכה לחזק אותנו"] '''[[ערוץ 7]]''' 04/08/16}}
-[[בני אלון]] שנדרש בהרחבה לשאלה זו, הסיק באופן מוחלט כי תפיסת "קיר הברזל" רלוונטית גם כיום: {{ציטוטון|...מי שמבין את האסלאם יודע... כמו בדתות אחרות, גם באסלאם יש מנגנונים היודעים להשלים עם המציאות ולהעניק לבלתי-נמנע משמעות דתית... לא רק ביהדות יש כללים של התחשבות באילוצי המציאות, כגון "או{{כ}}נס רחמנא פטרֵיה"... זה דורות רבים שהאסלאם נמנע מלפתח את הרעיון שעל המוסלמים לכבוש מחדש את ספרד או את הונגריה, ארצות שנכללו ללא ספק ב"[[דאר אל-אסלאם]]" בימי הביניים... כמו דתות אחרות, האסלאם מגיב למציאות ומצויד במנגנוני גמישות; לפיכך גם אצלו היתקלות בקיר ברזל היא המפתח להשלמה – ואפילו להשלמה דתית}}{{הערה|שם=שורק|{{השילוח|[[בנימין אלון]] (עם הקדמה מאת [[יואב שורק]])|"השלום שאחרי נתניהו"|תנך-ופוליטיקה-הציונות-בגרסת-הרב-בני-אל|5, יולי 2017}}}}
+[[בני אלון]] שנדרש בהרחבה לשאלה זו, הסיק באופן מוחלט כי תפיסת "קיר הברזל" רלוונטית גם כיום: {{ציטוטון|...מי שמבין את האסלאם יודע... כמו בדתות אחרות, גם באסלאם יש מנגנונים היודעים להשלים עם המציאות ולהעניק לבלתי-נמנע משמעות דתית... לא רק ביהדות יש כללים של התחשבות באילוצי המציאות, כגון "[[אונס (הלכה)|אונס רחמנא פטרֵיה]]"... זה דורות רבים שהאסלאם נמנע מלפתח את הרעיון שעל המוסלמים לכבוש מחדש את ספרד או את הונגריה, ארצות שנכללו ללא ספק ב"[[דאר אל-אסלאם]]" בימי הביניים... כמו דתות אחרות, האסלאם מגיב למציאות ומצויד במנגנוני גמישות; לפיכך גם אצלו היתקלות בקיר ברזל היא המפתח להשלמה – ואפילו להשלמה דתית}}{{הערה|שם=שורק|{{השילוח|[[בנימין אלון]] (עם הקדמה מאת [[יואב שורק]])|"השלום שאחרי נתניהו"|תנך-ופוליטיקה-הציונות-בגרסת-הרב-בני-אל|5, יולי 2017}}}}
+== האתיקה של קיר הברזל==
+{{ערך מורחב|האתיקה של קיר הברזל}}
+כעבור שבוע מפרסום המאמר הראשון, פורסם מאמר המשך המרחיב את הנושא ודן בשאלות ה[[מוסר]] של השאיפה הציונית.
+==לקריאה נוספת==
+* {{צ-ספר|שם=ארץ-ישראל: כתבים /|מחבר= זאב ז'בוטינסקי. עורך ראשי: [[אריה נאור]]|מו"ל=מרכז מורשת מנחם בגין (ירושלים), מכון ז'בוטינסקי (תל אביב)|שנת הוצאה=[[תשע"ה]] 2015|עמ=192 - 199}}
+* {{צ-מאמר|מחבר=אמיר פלג|שם=קיר הברזל : כוח מגן עברי לעם ישראל בארץ ישראל|כתב עת=עת-מול|מקום הוצאה=תל-אביב|כרך=270|שנת הוצאה=תשפ"א|עמ=10-14|רמבי= 997009631485105171}}
 ==קישורים חיצוניים==
-* [http://www.jabotinsky.org/media/9761/על-קיר-הברזל.pdf על קיר הברזל] באתר [[מכון ז'בוטינסקי]] (מתורגם ל[[עברית]])
+* [https://www.infocenters.co.il/jabo/jabo_multimedia/כתבים/על%20קיר%20הברזל.אנחנו%20והערבים%20129602.pdf על קיר הברזל] באתר [[מכון ז'בוטינסקי]] (מתורגם ל[[עברית]])
 * [[קובי מידן]], [https://glz.co.il/גלצ/תוכניות/האוניברסיטה-המשודרת-מבוא-לטקסטים-מכוננים/על-קיר-הברזל-מאת-זאב-זבוטינסקי-עם-פרופ-זאב-צחור על קיר הברזל מאת זאב ז'בוטינסקי] עם פרופ' [[זאב צחור]], מבוא לטקסטים מכוננים, האוניברסיטה המשודרת בגל"צ
+* אורי מילשטיין, גלגל המנוף של ההיסטוריה - התגבשות הציונות האסטרטגית של ז'בוטינסקי, מכון ז'בוטינסקי והמדרשה הלאומית, 2016.
-*
+* {{דרך בגין|דרור בר-יוסף|בכח הזכות - קיר הברזל כעוצמה מוסרית ותרבותית|בכח-הזכות-קיר-הברזל-כעוצמה-מוסרית-ותרבותית|18 במרץ 2020}}
-[https://ru.wikisource.org/wiki/О_железной_стене_(Жаботинский)] ויקיטקסט של המקור ברוסית.
+* {{דרך בגין|[[יאיר אסולין]]|המחיר הנפשי של קיר הברזל|the-art-of-writing|29 במרץ 2020}}
+* {{דרך בגין|ענבל הקמן|קיר הברזל כעדשה לפרשנות המציאות: מסגור המצב הביטחוני-פוליטי בתחום ההפסד|קיר-הברזל-כעדשה-לפרשנות-המציאות-מסגור-המצב-הביטחוני-פוליטי-בתחום-ההפסד|22 במרץ 2020}}
+* [https://ru.wikisource.org/wiki/О_железной_стене_(Жаботинский) О железной стене], המקור ברוסית באתר [[ויקיטקסט]]
 ==הערות שוליים==