עדה אהרוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:21, 30 במרץ 2013

תבנית:מחבר עדה אהרוני (נולדה ב-30 ביולי 1933 בקהיר) היא סוציולוגית, סופרת, משוררת, מתרגמת ופעילת ציבור. חוקרת בתחום הספרות, תולדות יהודי מצרים וסוציולוגיית התרבויות. לימדה ספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, מאוחר יותר הייתה מרצה בכירה במחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות של הטכניון ולימדה שם סוציולוגיה - לימודי פתרון קונפליקטים, בדגש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל יהדות ארצות ערב. התפרסמה, בין השאר, בפעילותה להשגת פיוס בין היהודים והערבים על בסיס הכרה הדדית בסבל שנגרם לערבים הפלסטינים וליהודים מארצות ערב.

ביוגרפיה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ילידת מצרים, נולדה בקהיר בשם אנדרֵאה ידיד Andrée Yadid לנסים ידיד, סוחר קמח אמיד ליד מצרים ואזרח צרפתי, ולפורטונֵה Fortunée (לבית חמסי). במשפחתה דיברו בעיקר צרפתית ולדינו. דודה היה דיין בבית הדין הרבני של יהודי מצרים. בנעוריה אהרוני הייתה פעילה בארגונים של נוער ציוני במצרים. היא למדה ב"בית הספר האנגלי לבנות" בשכונת זמאלק בקהיר, ובאותן השנים התחילה לכתוב שירים באנגלית. לפי עדותה, בשנת 1949 נאלצה משפחתה האמידה לעזוב^[1] את מצרים בעקבות החוקים והתקנות נגד היהודים שהונהגו בשנים 1948-1949 על ידי שלטונות מדינה זו, תוך כדי המלחמה עם ישראל. אביה של אהרוני גילה בהגיעו בשנת 1949 לצרפת כי נותר חסר כל לאחר שלתדהמתו כל הונו שהופקד במצרים בבנק שווייצרי הולאם על ידי ממשלת מצרים. בעקבות זאת לקה תוך זמן קצר בהתקף לב ונפטר^[2] ^[3]. בהגיעה לארץ לבד בשנת 1950 הייתה חברה בגרעין של השומר הצעיר בקבוץ עין שמר שם יחד עם עולים צעירים אחרים מבין חניכי השומר הצעיר במצרים, וביניהם בעלה, חיים, נכנסה לעימות עם הנהגת הקיבוץ שלא הסכימה עם מגעיהם עם התושבים הערבים בסביבה, שפורשו כגורם להתססה. עדה אהרוני הייתה אחת מ-22 עולי מצרים שגורשו מהקיבוץ בשנת 1953^[4] אחרי לימודי ספרות וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית (תואר ראשון ב-1965) סיימה בשנת 1967 תואר שני בספרות באוניברסיטת לונדון עם עבודה על יצירתו של הנרי פילדינג. בשנת 1973 קיבלה תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודתה "הספורת האינטרוספקטיבית של סול בלו".

אהרוני ייסדה את "אגודת שוחרי תרבות, ספרות וחברה" באזור חיפה והצפון, שפעלה לגישור בין עדות ושימשה כיו"ר שלה ועורכת כתב העת "גלים".

תושבת נשר, עדה אהרוני הייתה נשואה משנת 1950 לחיים אהרוני, פרופסור מן המניין להנדסה כימית בטכניון בחיפה, אף הוא יליד קהיר, ולזוג שני ילדים: אריאל וטלי.

פעילותה ודעותיה בנושא הסכסוך הערבי-יהודי

בפועלה הציבורי ^[5] ובכתביה^[6] טוענת אהרוני כי יהודי מדינות ערב ובכללם יהודי מצרים עברו טיהור אתני^[7]. היא טוענת כי טיהור זה, אובדן הנכסים והרכוש, והקשיים שליוו את הגירתם הכפויה וקליטתם בישראל^[8], שעד לאחרונה לא זכה לטענתה להכרה בישראל או בקרב האומות, חופפים לגורל הפלסטיני ולשיח הנכבה. לכן שני הסיפרים יכולים לשמש גשר בין העמים, בבחינת "כולנו קורבנות, שילמנו את מחיר הסולחה כבר לפני חצי מאה", ויכולים להוות בסיס לסיום הסכסוך הערבי-ישראלי והפלסטיני-ישראלי.

לטענת אהרוני לאורך שנים התעלמה ההסברה הישראלית משיח הפליטות המשותף לכמחצית מתושביה - הפליטים היהודים ממדינות ערב וצאצאיהם. מפליא אותה שהמדינה לא עשתה שימוש בעניין זה על מנת לקדם את ענייני ישראל בעולם וזאת למרות שבעיית הפליטים במזרח התיכון משמשת כלי ניגוח עיקרי בידי מבקרי ישראל. לדעת אהרוני, הרצון של האליטה האשכנזית השלטת בישראל לשמר את ההגמוניה בידה, מנע את הפצת שיח הפליטות של היהודים ממדינות ערב. את העלאת נושא סבלם של יהודי ארצות ערב עקב הרדיפות הקסנפוביות והאנטי-ציוניות על ידי המשטרים הערבים ושל ההגירה היהודית ההמונית מארצות ערב עדה אהרוני מנסה לרתום לטובת השגת פיוס או "סולחה" בין העם היהודי בישראל ובין עמי ערב. פעילות זאת באה לידי ביטוי בפורומים שהקימה - כמו ה"איפלק: הפורום הבינלאומי לספרות ולתרבות השלום" שהיא הקימה בשנת 1999.

עדה אהרוני היא פעילה במסגרת כמה ארגונים של יהודי מצרים שנמנתה עם מייסדיהם: "האיגוד נביא דניאל" ו"הקונגרס העולמי של יהודי מצרים" (הייתה יושב ראש שלו בין 2004-2010). היא אירגנה כינוס של יהודים יוצאי מצרים מכל קצות תבל בחיפה ב 2006. היא פעילה גם בהנהגת "האגודה למחקר ולהפצת מורשת יהדות מצרים". Historical Society of the Jews of Egypt.

פרסים ואותות כבוד

1972 פרס המועצה הבריטית לשירה
1975 פרסים לשירה של ערי חיפה וברמן
1992 פרס יונוס אמרה לשירה
1994 פרס ש. שלום לשירה
2012 אות הנשיא למתנדב

יצירותיה‎

פרוזה

‎יציאת מצרים השנייה – עקד, 1985 ‏
זיכרונות מאלכסנדריה - ראובן מס, ירושלים, 1985‏
מהנילוס לירדן – תמוז, תל אביב, 1992 ‏
האישה בלבן: זיכרונות מאלכסנדריה - איפלק-מיכה לחמן, 2008‏
קירוב לבבות- רומן על יהודי מצרים - גוונים, תל אביב, 2010

שירה

מהפירמידות‎ ‎לכרמל – סדרת‏‎ ‎בגבולם - עקד, תל אביב, 1979‏
שבוע‎ ‎ירוק – אלף, תל אביב, 1986‏
ביער‎ ‎הכרמל‎ ‎שלי – מיכאל‏‎ ‎לחמן,‏‎ ‎חיפה, 1992‏
נשימה: שירים נבחרים - לירית, חיפה, 1992
בחיק‎ ‎כפות‎ ‎ידיך – ירון‏‎ ‎גולן, תל אביב, 1994 ‏
את‎ ‎ואני‎ ‎נשנה את העולם‎ ‎‏-‏‎ ‎מיכאל‎ ‎לחמן,‏‎ ‎חיפה, 1999 ‏
שירי שלום – מהדורה דו-לשונית, עברית-ערבית, תרגם לערבית: פרופ' מ' פאוזי ‏דאיף - מיכאל לחמן, חיפה
פרח נדיר - רימונים, רמת גן, 2012

ילדים‎ ‎ונוער

‎פרח‎ ‎השלום,‏‎ ‎הרפתקה בחלל – ירון‏‎ ‎גולן‎ ‎תל אביב, 1994‏

תרגומים ועריכה‏

‎ש' שלום, השירים החדשים – מהדורה דו-לשונית עברית-אנגלית, עקד, תל-‏אביב, 1985 ‏

מסה

סול‎ ‎בלו – חתן‏‎ ‎פרס‎ ‎נובל לספרות – מוזאיקה, פטר‎ ‎לאנג: ניו‎ ‎יורק, 1992‏‎:‎
נשים יוצרות עולם ללא מלחמות ואלימות - הוצאת לנה-איפלק, חיפה, 2003‏
הקול‎ ‎הפנימי‎ ‎ביצירות חתן פרס נובל‎ ‎סול בלו,‏‎ ‎פרדס,‏‎ ‎חיפה 2007‏
היסטוריה ותרבות של יהודי מצרים בעת החדשה (‏WCJE‏ בשיתוף ‏אוניברסיטת חיפה, 2008, 550 עמ'), עורכות: ד"ר עדה אהרוני, פרופ' אימה ‏פלטיא, לבנה זמיר.‏

עריכה

‎‎גלים: אנתולוגיה‎ ‎לספרות ותרבות‎ ‎מס'‏‎ ‎‏1-10, הוצאות תמוז, תל אביב, גלי ‏השלום 8, לזכר‎ ‎יצחק רבין, התיכון (1985-2003).‏
עורכת המדור לספרות ותרבות של אנציקלופדיה ‏EOLSS ‎‏ של אונסקו‎

מקורות וקישורים חיצוניים

האתר של עדה אהרוני
סיפור קצר של אהרוני באתר Cyclamens and Swords
עדה אהרוני, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
עדה אהרוני, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
רשימת הפרסומים של עדה אהרוני, בקטלוג הספרייה הלאומית
ליל הסדר האחרון במצרים

מתוך כתב העת "אפיריון" גיליון 103

Joel Beinin - The Dispersion of Egyptian Jewry: culture, politics and the formation of a modern Diaspora, California University Press, Berkeley and LA, 1998 , (ג'ואל בינין - פזורת יהודי מצרים:תרבות, פוליטיקה והיווצרות פזורה מודרנית, הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי - לוס אנג'לס, 1998 ע 139)

אתר אגודת נביא דניאל בצרפת
אתר "הקונגרס העולמי של יהודי מצרים"
המורשת התרבותית של יהודי מצרים -מסורת של גשרים בין תרבויות
ערך "אהרוני, עדה", עמ' 4, בתוך 'נשים בישראל: לקסיקון'. עם עובד בשיתוף ירחון נעמ"ת, 1991.
תבנית:הספרייה

הערות שוליים

^ עדי שוורץ,[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=939158&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0Abstract זה היה ק ביתם], הארץ
^ עדה אהרוני של מי הנכבה הזו?
^ עדה אהרוני ב"אפיריון" גיליון 103
^ . Joel Beinin p.139
^ 'פורום בינלאומי לתרבות השלום - IFLAC
^ ראו בשירה 'רימון ה סולחה'
^ עדה אהרוני, של מי הנכבה הזו?, ynet
^ עדה אהרוני, ההגירה הכפויה של היהודים ממדינות ערב והשלום

[1] עדי שוורץ,[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=939158&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0Abstract זה היה ק ביתם], הארץ

[2] עדה אהרוני של מי הנכבה הזו?

[3] עדה אהרוני ב"אפיריון" גיליון 103

[4] . Joel Beinin p.139

[5] 'פורום בינלאומי לתרבות השלום - IFLAC

[6] ראו בשירה 'רימון ה סולחה'

[7] עדה אהרוני, של מי הנכבה הזו?, ynet

[8] עדה אהרוני, ההגירה הכפויה של היהודים ממדינות ערב והשלום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 27: / שורה 27: @@
 ילידת מצרים, נולדה ב[[קהיר]] בשם '''אנדרֵאה ידיד''' Andrée Yadid לנסים ידיד, סוחר קמח אמיד ליד מצרים ואזרח [[צרפתי]], ולפורטונֵה  Fortunée (לבית חמסי). במשפחתה דיברו בעיקר [[צרפתית]] ו[[לדינו]]. דודה היה [[דיין (הלכה)|דיין]] בבית הדין הרבני של יהודי מצרים. בנעוריה אהרוני הייתה פעילה בארגונים של נוער ציוני במצרים. היא למדה ב"בית הספר האנגלי לבנות" בשכונת [[זמאלק]] בקהיר, ובאותן השנים התחילה לכתוב שירים באנגלית.
 לפי עדותה, בשנת 1949 נאלצה משפחתה האמידה לעזוב<ref>עדי שוורץ,[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=939158&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0Abstract '''זה היה ק
-ביתם'''], הארץ </ref> את מצרים בעקבות החוקים והתקנות נגד היהודים שהונהגו בשנים 1948-1949 על ידי שלטונות מדינה זו, תוך כדי המלחמה עם ישראל. אביה של אהרוני גילה בהגיעו בשנת [[1949]] ל[[צרפת]] כי נותר חסר כל לאחר שלתדהמתו כל הון בני המשפחה שהופקד במצרים בבנק שווייצרי הופקע על ידי ממשלת מצרים. בעקבות זאת לקה תוך זמן קצר בהתקף לב ונפטר<ref> עדה אהרוני [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3739852,00.html '''של מי הנכבה הזו?''']</ref>
+ביתם'''], הארץ </ref> את מצרים בעקבות החוקים והתקנות נגד היהודים שהונהגו בשנים 1948-1949 על ידי שלטונות מדינה זו, תוך כדי המלחמה עם ישראל. אביה של אהרוני גילה בהגיעו בשנת [[1949]] ל[[צרפת]] כי נותר חסר כל לאחר שלתדהמתו כל הונו שהופקד במצרים בבנק שווייצרי הולאם על ידי ממשלת מצרים. בעקבות זאת לקה תוך זמן קצר בהתקף לב ונפטר<ref> עדה אהרוני [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3739852,00.html '''של מי הנכבה הזו?''']</ref>
 <ref>
 [http://www.kedma.co.il/index.php?id=1693 עדה אהרוני ב"אפיריון" גיליון 103] </ref>.